נכס בלתי-מוחשי ארגון וניהול עסקים
לועזית: intangible asset

נכס שאין לו ממשות או קיום פיסי, או שאינו יכול להיות מוערך במונחים כספיים רגילים (לדוגמה: פטנטים, סימני מסחר, מוניטין, ידע, הוצאות מחקר, קשרים של אנשי מפתח וכדומה). נכסים אלה מהווים חלק מנכסי הון של הפירמה, וערכם הריאלי בא להם מהשימוש שהפירמה יכולה לעשות בהם בהגדלת כושר הרווחיות שלה. גם הוצאות נדחות רואים כנכסים בלתי מוחשיים הניתנים למימוש ואחרים שלא ניתן לממשם (כגון זכויות שכירות). כללית, ניתן לחלק את הנכסים הבלתי מוחשיים לשני סוגים: האחד, אלה שמשך חייהם מוגבל בחוק, בתקנות, בחוזה או בעצם טבען. בסוג זה נכללים פטנטים, רשיונות, דמי מפתח וזכיונות לתקופה מוגדרת; השני, אלה שמשך חייהם אינו מוגדר, ולגביהם אין אפשרות לקבוע, בזמן רכישתם, משך חיים ברור. אלה כוללים מוניטין, שמות מסחריים, סודות מסחריים, הוצאות מחקר, הוצאות יסוד של חברה, רשומות מיוחדות וכיו"ב. כמו כל נכס אחר, גם נכסים בלתי מוחשיים מוערכים לצורכי המאזן על-פי עלות הרכישה שלהם. לפיכך מוניטין, למשל, מופיע רק אם שולם עבורו (גם אם ליחידה העסקית הצטבר מוניטין ניכר בשוק). לגבי חברות שניירות הערך שלהן רשומות למסחר בבורסה קובעות תקנות ניירות ערך (עריכת דו"חות כספיים), כי יתרות שטרם הופחתו של סעיפי רכוש לא מוחשי והוצאות נדחות- יוצגו במאזן ותצוין שיטת ההפחתה שלהן בשלושת המאזנים השנתיים הראשונים. יש לציין כי בגלל עקרון השמרנות נוטים החשבונאים להפחית נכסים בלתי מוחשיים במהירות גדולה ביותר. הפחתות של נכסים בלתי מוחשיים, שאין להם אורך חיים מוגדר, אינן מוכרות בדרך-כלל לצורכי מס הכנסה.