פחת כלכלי חשבונאות וביקורת
לועזית: economic depreciation

פחת המוגדר כירידה בערכו של נכס, מתחילת התקופה החשבונאית ועד סופה. ירידה זו מתבטאת בכך שבסוף התקופה, שלא כבתחילה, עתיד העסק לקבל מהנכס טובות הנאה מעטות יותר. בדרך כלל צופים לפחת כלכלי גדול יותר בתחילת חייו של הנכס (שלא כמו לגבי בלאי פיסי). פחת זה יכול שינבע מירידה בערכם של נכסים כתוצאה מגורים חיצוניים הפועלים בשוק (לדוגמה: הופעתם של דגמים חדשים, יעילים וטובים יותר, או הגבלות חיצונות שהוטלו על הנכס, כגון הגבלות חוק הגנת הדייר וכדומה). צבירת הפחת לצורך רכישת נכס חדש לאחר התבלות הנכס הקיים לא תספיק, עקב עליית המחירים בשוק, ובמיוחד עקב שינויים וחידושים טכנולוגיים המשכללים את הציוד. פחת כלכלי מחייב חישוב ההפרשה השנתית לפי מחירי חידוש של הציוד ולא לפי עלותו ההיסטורית. הפחת המקובל על הנהלת החשבונות אינו מכסה את ההשקעה הצפויה בחידוש הציוד, כי אם את ההשקעה ההיסטורית בלבד. אם החברה ערכה שיערוך של הנכסים בני הפחת, יגדלו בהתאם ההפרשות לפחת, והפער האמור בין הפחת הכלכלי ולפחת החשבונאי יצטמצם.