רואה חשבון
חשבונאות וביקורת
לועזית: auditor
אדם המבצע עבודה חשבונאית והמספק ביקורות עצמאיות של דו"חות פיננסיים, וכן יעוץ
מס ושירותי ניהול. בחוק רואי
חשבון מוגדר אדם זה כמי שעוסק
בראיית חשבון דרך שירות לכל, בשכר. זהו בעל מקצוע
בחשבונאות, שהוכשר לעסוק
בביקורת ספרים וחשבונות, המבקר,
בוחן, בודק ומאמת חשבונות כספיים של פירמה, אם כשכיר ואם כבעל מקצוע חיצוני. הגדרת הכשירות נעשית על יד כל מדינה שבה פועל רואה החשבון. בכל מקום ראיית החשבון יוחדה למי שהוסמך כרואה חשבון, ובישראל מקצוע זה מוגן על פי חוק רואי חשבון. החוק
מחייב כי רואה חשבון יגיש
חוות דעת לגבי נכונות
המאזן, המוגש
לרשם החברות ולאסיפה הכללית. רואה חשבון זה אסור שיהיה אחד ממנהלי
החברה או אחד מפקדיה. את רואי החשבונות הראשונים (עד האסיפה הכללית הראשונה) רשאים למנות מנהלי החברה, אולם מאז ואילך ייעשה המינוי אך ורק על ידי האסיפה הכללית. על פי חוק החברות, חברה חייבת למנות בכל אסיפה כללית שנתית רואה חשבון (או רואי חשבון), שישמשו במשרתם עד האסיפה הכללית השנתית שלאחריה (סעיף 215). לא נתמנה רואה חשבון באסיפה כללית שנתית, רשאי רשם החברות, לפי בקשתו של אחד מחברי החברה, למנות לה רואה חשבון לאותה שנה ולקבוע את השכר שתשלם לו בעד שירותו (סעיף 217). אחריותו של רואה חשבון היא לא רק כלפי בעלי המניות של הגוף המבוקר, אלא, ובעיקר, כלפי כל גורם חיצוני שצפוי להשתמש
בדיווח הכספי. אחריותו הציבורית של רואה חשבון גדולה ביותר כשהוא עוסק בביקורת חברה שניירות
הערך שלה נסחרות בבורסה, ועל פי הוראות החוק יש לציין בדו"חות את שם רואה
החשבון של התאגיד ואת מען משרדו.