התחייבויות לזמן ארוך
חשבונאות וביקורת
לועזית: long termiliabilities
התחייבויות שלא יהיה צורך לפדותן בתוך
תקופת החשבון השוטפת, כגון משכנתאות, אגרות
חוב ומלוות ממקורות שונים. בהלוואות כאלה מקובל שיש תשלומים שוטפים תקופתיים של ריבית, ולעיתים גם של
הקרן עד
למועד החלות. כאשר אין תשלומים תקופתיים של הקרן, היא תיפרע במלואה
במועד החלות. ואילו לגבי מלוות לזמן ארוך אחרות, שפירמה מקבלת, אלה נבדלים זה מזה במקורות, במשך ההלוואה, בביטחונות הניתנים כנגדם, בשיעור הריבית וכו'. המקורות העיקריים
למימון כזה הם בנקים
להשקעות, מוסדות פיננסיים שונים, הלוואות
בעלים והממשלה. הלוואות כאלה משמשות כרגיל למימון השקעות
בנכסים קבועים, או למימון צרכים אחרים של
החברה למשך שנים רבות. כאמור, מבחינה חשבונאית
התחייבות לזמן ארוך היא כל התחייבות לתקופה העולה על שנה, אולם מבחינת העסק,
טווח הזמן שבו הלוואה תחשב לזמן ארוך או לזמן בינוני וכו',
תלוי באופיו של העסק. חלוקה מקובלת לצרכים רבים היא, שהלוואות לטווח ארוך הן הלוואות לתקופה העולה על חמש שנים, ואילו הלוואות לזמן בינוני הן לתקופה של שנתיים עד חמש שנים. המונח מכונה גם 'התחייבויות קבועות' (FIXED LIABILITIES).
הדיווח החשבונאי כולל, לגבי התחייבות לזמן ארוך, את תנאי ההלוואות ומועדי פירעונן. מבחינת הצגה מאזנית, נהוג להציג אותם סכומים שצריך לפרוע בגין התחייבויות ארוכות הטווח במרוצת השנה הסמוכה לתאריך
המאזן כחלק מהתחייבויות השוטפות בתור "חלויות שוטפות של הלוואות לזמן ארוך", כך שיתרת ההתחייבות לזמן ארוך תשקף יתרה שתיפרע לאחר תום שנה מיום המאזן.