צוואה
דיני עסקים
לועזית: testament
מסמך בעל תוקף משפטי, ברוב המקרים בכתב, שנעשה על ידי אדם בוגר, במלוא כושרו השכלי, ובו הוא מורה כיצד יחולק רכושו - כולו או מקצתו - בין הזוכים בו לאחר מותו. כאשר קיימת צוואה, מחלקים את רכוש המנוח בהתאם להוראות הצוואה. אם אין צוואה, הזוכים ברכוש נקבעים בחוק. צוואה ניתן לשנות לאחר שנעשתה ואין תוקף להסכם שלפיו המצווה מגביל את זכותו לשנות או לבטל את הצוואה. צוואה אחרונה, מבטלת, מכללא, את קודמתה. באשר לתוכן הצוואה, מגביל החוק את המצווה במספר תחומים, אם כי כעקרון החופש להוריש רחב מאוד. אדם יכול לצוות את רכושו ליורש ולקבוע כי לאחר מות היורש יעבור הרכוש ליורש אחר; כלומר לקבוע יורש אחר יורש. לא ניתן לקבוע מי יהיה היורש לאחר שהיורש השני ימות. הצוואה יכולה לקבוע תנאים מסוימים, שרק בהתקיים יזכה היורש ברכוש. חוק הירושה מונה ארבע דרכים חלופיות שבהן ניתן לערוך צוואה. א. צוואה בכתב יד - צוואה כזו צריכה למלא תנאים מסוימים: האחד, הצוואה כולה צריכה להיכתב בכתב ידו של המצווה; השני, הצוואה צריכה לשאת תאריך בכתב ידו של המצווה, שלישית, הצוואה צריכה להיות חתומה ביד המצווה. יש לשים לב שדי בהיעדרו של אחד מהתנאים או באי מילוי המדוקדק כדי לפגום בצוואה. ב. צוואה בעדים - צואה זו צריכה להיות בכתב, עליה להיות מצוינת בתאריך, חתומה ביד המצווה והחתימה צריכה להינתן בפני שני עדים (אסור שעדים אלה יהיו היורשים עצמם, או בני זוגם של היורשים). ג. צוואה בפני רשות - זו צוואה הנעשית על ידי המצווה בפני שופט או רשם של בית משפט, או דיין בבית דין דתי. ד. צוואה בעל פה (ORAL EILL) - שידועה גם בשמה האחר: "צוואת שכיב מרע" (NONCUPATIVE WILL) שהמשפט העברי מגדיר אותו כ"חולה שתשש כל גופו וכשל כוחו מחמת החולי, עד שאינו יכול להלך על רגליו בשוק והריהו נופל על המיטה". שכיב מרע, וכן מי שרואה עצמו, בנסיבות המצדיקות זאת מול פני המוות, רשאי לצוות בעל פה באוזני שני עדים השומעים את לשונו. דברי המצווה, בציון היום והנסיבות לעשיית הצוואה, יירשמו בזיכרון דברים שייחתם על ידי שני העדים ויופקד על ידם בהקדם האפשרי בבית משפט מחוזי. צוואה כזו בטלה כעבור חודש ימים לאחר שחלפו הנסיבות שהצדיקו את עשייתה והמצווה עודנו בחיים.
דיני עסקים
לועזית: testament
מסמך בעל תוקף משפטי, ברוב המקרים בכתב, שנעשה על ידי אדם בוגר, במלוא כושרו השכלי, ובו הוא מורה כיצד יחולק רכושו - כולו או מקצתו - בין הזוכים בו לאחר מותו. כאשר קיימת צוואה, מחלקים את רכוש המנוח בהתאם להוראות הצוואה. אם אין צוואה, הזוכים ברכוש נקבעים בחוק. צוואה ניתן לשנות לאחר שנעשתה ואין תוקף להסכם שלפיו המצווה מגביל את זכותו לשנות או לבטל את הצוואה. צוואה אחרונה, מבטלת, מכללא, את קודמתה. באשר לתוכן הצוואה, מגביל החוק את המצווה במספר תחומים, אם כי כעקרון החופש להוריש רחב מאוד. אדם יכול לצוות את רכושו ליורש ולקבוע כי לאחר מות היורש יעבור הרכוש ליורש אחר; כלומר לקבוע יורש אחר יורש. לא ניתן לקבוע מי יהיה היורש לאחר שהיורש השני ימות. הצוואה יכולה לקבוע תנאים מסוימים, שרק בהתקיים יזכה היורש ברכוש. חוק הירושה מונה ארבע דרכים חלופיות שבהן ניתן לערוך צוואה. א. צוואה בכתב יד - צוואה כזו צריכה למלא תנאים מסוימים: האחד, הצוואה כולה צריכה להיכתב בכתב ידו של המצווה; השני, הצוואה צריכה לשאת תאריך בכתב ידו של המצווה, שלישית, הצוואה צריכה להיות חתומה ביד המצווה. יש לשים לב שדי בהיעדרו של אחד מהתנאים או באי מילוי המדוקדק כדי לפגום בצוואה. ב. צוואה בעדים - צואה זו צריכה להיות בכתב, עליה להיות מצוינת בתאריך, חתומה ביד המצווה והחתימה צריכה להינתן בפני שני עדים (אסור שעדים אלה יהיו היורשים עצמם, או בני זוגם של היורשים). ג. צוואה בפני רשות - זו צוואה הנעשית על ידי המצווה בפני שופט או רשם של בית משפט, או דיין בבית דין דתי. ד. צוואה בעל פה (ORAL EILL) - שידועה גם בשמה האחר: "צוואת שכיב מרע" (NONCUPATIVE WILL) שהמשפט העברי מגדיר אותו כ"חולה שתשש כל גופו וכשל כוחו מחמת החולי, עד שאינו יכול להלך על רגליו בשוק והריהו נופל על המיטה". שכיב מרע, וכן מי שרואה עצמו, בנסיבות המצדיקות זאת מול פני המוות, רשאי לצוות בעל פה באוזני שני עדים השומעים את לשונו. דברי המצווה, בציון היום והנסיבות לעשיית הצוואה, יירשמו בזיכרון דברים שייחתם על ידי שני העדים ויופקד על ידם בהקדם האפשרי בבית משפט מחוזי. צוואה כזו בטלה כעבור חודש ימים לאחר שחלפו הנסיבות שהצדיקו את עשייתה והמצווה עודנו בחיים.
