תביעת חוב דיני עסקים
לועזית: debt claim

בפשיטת רגל, דרישה מהכונס לשלם חוב המגיע לאדם מאת פושט הרגל. לשון אחר: תביעה המוגשת על ידי נושה למפרק של חברה או של אגודה שיתופית בדרך של תצהיר, ובה מפרט הנושה את נשיי תו. הסכומים הכלולים בתביעת החוב, לפני בדיקתם, מהווים בסיס להצבעת נושים בענין מינוי מפרק. לכשיתמנה מפרק מוטל עליו לבקר את תביעות החוב, לאשרן, לדחותן, או לקבלן בחלקן. אין צורך להגיש תביעת חוב בשל חוב מבוטח. על פי תקנות פשיטת רגל, תביעת חוב תיערך לפי טופס הקבוע בהן, וזו תאומת בתצהיר של הנושה או של מי שהוא הרשה ותוגש לכונס הרשמי (או לנאמן, אם נתמנה) תוך ששה חודשים מיום מתן צו הכינוס. תביעה שתוגש לאחר מכן לא תתקבל, אלא אם כן הראה הנושה טעם מיוחד לאיחור. בתביעה יפורטו האסמכתאות שיש בהן כדי לבסס את החוב הנתבע, ורשאי הכנוס הרשמי (או הנאמן), לדרוש בכל עת את הצגתן (סעיף 76). אם בכוונתו של הנאמן להכריז דיבידנד תוך תקופה קצרה משנה מיום צו הכינוס, רשאי הוא לקבוע מועד הגשה מוקדם יותר מזה האמור לעיל. נושה ישא בהוצאות תביעתו, זולת אם ראה בית המשפט להורות בנסיבות מיוחדות אחרות. נושה שהגיש תביעת חוב רשאי לעיין בתביעותיהם של נושים אחרים ולבדקן לפני האסיפה הראשונה ובכל זמן סביר. דין דומה לגבי תביעת חוב בפירוק תאגידים. תביעת חוב כזו מוכרת גם בשם 'הוכחת חוב' (DEBT PROVE).