חניך דיני עסקים
לועזית: apprentice

1. נער(ה) הלומד(ת) מקצוע באמצעות עבודה מעשית מודרכת במפעל, במשולב עם לימודים עיוניים ומקצועיים, לפי תנאים שנקבעו בתקנות בדבר מקצוע חניכות מוכר, בהתאם לחוק החניכות תשי"ד 1954, או לפי הסכם מיוחד על לימוד מקצוע בענפים שעדיין לא נכללו בחניכות מוכרת על פי חוק.
2. במקצועות הדורשים מיומנות; מתלמד שנמצא בפיקוחו של בעל ניסיון. (גם: טירון, שוליה).