פיצויי פיטורים
דיני עסקים
לועזית: severance pay
כל תשלום המגיע
לעובד בקשר לפרישתו מעבודתו. בדרך כלל המונח מציין תשלום חד פעמי לעובד במקרה של פיטורים, המשולם אם על פי מדיניות המפעל ואם על פי הסכמי עבודה
או החוק. כמו כן משולמים דמי
פיצויים לשאירי
עובד שנפטר בעת עבודתו. בישראל חובת תשלום פיצויים לעובד המפוטר שלא באשמתו קבועה
בחוק פיצויי פיטורין ושיעורם הוא שכר של שבוע
עד שלושה שבועות בעד כל
שנת עבודה (לפי
ותק) לעובד יומי, ומשכורת חודש עבור כל שנת עבודה לעובד חודשי. החוק קובע מתי ניתן לפטר עובד ללא פיצויים, וכן מתי עובד המתפטר מרצונו החופשי יהיה בכל זאת זכאי לפיצויים. על פי הסדר פנסיית
החובה שנכנס
לתוקף בינואר 2008 הפרשות המעביד לפיצויים שייכים לעובד. החובה אינה חלה על מי שיש לו הסדר קודם עם המעביד ומכיוון שלרוב העובדים בישראל יש הסדרי פיצויים או פנסיה קודמים הסדר פנסיה החובה אינו חל וכספי הפיצויים אינם שייכים אוטומטית לעובד. מעביד אינו
חייב בדרך כלל בתשלום פיצויים, אם הוא משלם לעובדיו בעת פרישתם
גמלה או
קצבה בין על ידי צבירה בקרן פנסיה או
בתוכנית ביטוח ובין מאמצעיו שלו, כגון פנסיה תקציבית. לא כל מרכיבי השכר כלולים בתשלום הפיצויים נכללים בו שכר יסוד, תוספת ותק ותוספת יוקר אך לא נכללים בהם התשלומים שקיבל העובד
לאחזקת רכב, דמי הבראה, החזקת טלפון,
שעות נוספות וכיוצ"ב. פיצויי פיטורים פטורים ממס הכנסה עד גובה מסוים, הנקבע מידי פעם בפעם על ידי שלטונות המס, אך ניתן לבקש את פריסתו, כדי למתן את הנטל המיידי של המס. (ראה: חילופי מעבידים;
חלף פיצויים).