פסק בוררות דיני עסקים
לועזית: arbitration award

החלטה המתקבלת על ידי בורר או בוררים בסיכסוך בין שני צדדים, שהובא לישוב באמצעות בוררות. החלטות הבוררים ופסק הבוררות, כשיש יותר מבורר אחד, צריכות להתקבל ברוב דעות. באין רוב לפסק הבוררות הסופי, תכריע דעתו של היו"ר. בורר שנשאר במיעוט רשאי להביע דעתו החולקת בפסק הבוררות. פסק בוררות צריך להינתן בכתב וייחתם על ידי הבורר בציון תארי החתימה. כשמספר הבוררים יותר מאחד, די בחתימת רובם. פסק הבוררות מחייב את בעלי הדין וחליפיהם כמעשה בית דין. בורר חייב להוציא פסק תוך שלושה חודשים מהמינוי, או מיום תחילת הדיון, הכל לפי המוקדם יותר. כל הארכה של משך הבוררות חייבת להיעשות בטרם פגה התקופה הקבועה, או על ידי בית המשפט או בהסכמה לחדש את סמכות הבוררים (מפורשת או משתמעת). הפסק יכול להינתן רק על סמך נתונים שבעלי הדין העלו לפני הבוררים, ועליו למצות את העניינים שעמדו להכרעה בפניהם. הפסק חייב להיות אחד וסופי ולא להשאיר עניינים להכרעה בעתיד. החלטת ביניים מותרת, אם נקבע כך בהסכם הבוררות, אולם לביצועו הכרח בפסק דין סופי. אין בורר חייב לנמק החלטתו. פסק בוררות ניתן על פי פניית בעלי דין לתיקון או להשלמה, לאחר שניתנה לבעלי הדין האחרים הזדמנות לטעון טענותיהם, כשנתברר שנפלה בפסק טעות סופר, השמטה, טעות בתיאור אדם או נכס, בתאריך, במספר, בחישוב וכיו"ב. ביטול פסק בוררות אפשרי רק בנסיבות מסוימות. פסק הבוררים ניתן להוצאה לפועל על ידי משרד ההוצאה לפועל, לאחר קבלת אישור לכך מבית המשפט. בורר יכול גם להוציא פסק ביניים, עד להוצאת פסק סופי.