כביש תחבורה
לועזית: roadway

1. בתחבורה יבשתית, החלק הסלול של דרך, המיועד לתנועת כלי רכב, ואינו כולל את השוליים. כבישים בימינו עשויים בעיקר מאספלט ומבטון. האספלט ידוע כגמיש היכול לעמוד בגריסה מתמדת של תנועה. גם כשהכביש עשוי בטון (שהוא יקר מאספלט) הוא מצופה בשיכבה דקה של אספלט כדי ליצור משטח שחיקה;
2. בתקנות התעבורה, חלק הדרך המיועד לתנועת כלי רכב, או שניסלל או שופר לשם כך, או שתנועת כלי הרכב נוהגת לעבור בו, למעט שולי הדרך.