שטר מטען
תחבורה
לועזית: bill of lading [BL]
קבלה המוצאת על ידי
מוביל, על סחורה שנתקבלה אצלו להעברה, וכן התחייבות למסור את הטובין במקום מוגדר, באותו
מצב בו הוא קבל אותם, לאדם נקוב בשם או לפקודתו. לשון אחר: שטר
מטען מהווה שילוב של קבלה ושל
חוזה הובלה. שטר המטען הוא המרכזי במסמכי
המשלוח והוא מהווה הוכחה שהטובין הוטענו, או נמסרו
להטענה, ומעניק חזקה על הטובין המפורטים בו. רק עם הצגתו ניתן להוציא את הסחורה
בנמל היעד שלה. בשטר המטען מצויין תיאור תמציתי של הטובין ובו הפרטים המלאים של הסחורה וכן אישור המוביל על מצב המטען בעת קבלתו ואת מקום
המסירה שלו. יש
שטר מטען סחיר (שעה שזה ערוך לפקודה) ויש שטר מטען בלתי סחיר (אם זה מציין את המקבל הספציפי של המטען). כששטר המטען הוא סחיר, העברת הבעלות על הטובין נעשית בהעברת שטר המטען. שטר מטען אינו נשלח ישירות מהיצואן אל היבואן אלא באמצעות הבנקים הקורספונדנטים. בבואו לקבל את שטר המטען ואת שאר המסמכים מידי הבנק, חייב היבואן לפרוע תחילה את חשבון הסחורה או מכל מקום להסדירו. בישראל
הונהג שטר מטען בינלאומי המגדיר תנאי
הובלה אחידים לכל החברות לשילוח. התנאים האחידים מבוססים על הנוסח המקובל במספר מדינות באירופה.