הַנְפָּקָה חדָשָׁה
בנקאות ושוק ההון
לועזית: new issue
הנפקה של
נייר ערך -
איגרת חוב או מניה - שמוצעת
למכירה לציבור בפעם הראשונה.
המונח מתיחס לכל סוגי גיוס ההון לטווח ארוך על ידי לווים, בעיקר חברות, הזקוקים להון.
ניירות
הערך מוצעים לציבור, בדרך כלל, על בסיס
תשקיף שקיבל
אישור הרשויות המתאימות. המונח בא להבדיל בין הנפקה כזו
להנפקת זכויות המוצע לבעלי המניות הקיימים של
התאגיד או למכירת
בלוק (מכירה של ניירות ערך שכבר הונפקו בעבר).
בישראל הנפקה חדשה של נייר ערך חייבת באישורים של גופים שונים: שר האוצר, הרשות לניירות ערך
והבורסה לניירות ערך. תהליכי ההנפקה כוללים
מספר צעדים: התקשרות
עם בית הוצאה כלשהו (בדרך כלל
בנק הפועל הן
כיועץ והן
כמנפיק) שבודק את המצב הפיננסי והעסקי של החברה
וממליץ על
גודל ההנפקה, מחירה
הנקוב, המחיר לציבור וכדומה. לעתים משמש גם הבנק, או קבוצת בנקים כחתמים להנפקה.
התשלום שתשלם החברה לבנק יהיה בהתאם לשירותים שהיא מקבלת. הצעד השני כולל קבלת אישור הרשות לניירות ערך והוצאת תשקיף. בכדי שניירות הערך ירשמו למסחר בבורסה יש צורך בקבלת אישור
הנהלת הבורסה הבודקת את גודל ההנפקה ומידת
הפיזור שלה בציבור ובהתאם לאלה מאשרת, או אינה מאשרת, את
הרישום. אף אחד מהמוסדות או הועדות האמורים אינו
אחראי לטיב ההנפקה מבחינה משפטית.
המסחר בניירות ערך של החברה המנפיקה בבורסה מתחיל בדרך כל מספר ימים
לאחר מועד סגירת החתימות וקבלת
התמורה. תנודות
השער ביום הראשון למסחר הינן בלתי מוגבלות בכל סוגי ניירות הערך - במניות, באיגרות חוב
להמרה ובאופציות עד לשער מוכרים בלבד. ביום הראשון למסחר לא יבוצעו פקודות
בביצוע חלקי.