נִיגוּד אִינְטְרֶסִים
בנקאות ושוק ההון
לועזית: conflict of interest
1. ניגוד המתעורר אצל בעל תפקיד
החייב בנאמנות לתפקידו, לבין האינטרסים האישיים האחרים שיש לאותו בעל תפקיד.
הדבר מתייחס בעיקר לנושאי תפקידים רשמיים, כגון: עובדי מדינה ורשויות ציבוריות אחרות, אך יכול להתעורר גם בעסקים פרטיים
או בנאמנויות. זהו מצב שבו
החלטה הנעשית על ידי בעל תפקיד יכול שתביא לו טובת הנאה אישית. כגון: קַניין הבוחר סַפּק שהיא חברה שיש לו
בה עניין
כספי; או
יועץ השקעות המייעץ
ללקוח לקנות מניות בחברה שבה יש לו
השקעה רצינית משלו והוא מקווה להשפיע על הביקוש ולהעלות את המחירים.
במסחר בניירות ערך ניגוד אינטרסים יכול גם שיהיה בין סוכן ללקוח
משום שבבורסה בישראל הבנקים - וכן הסוכנים חברי
הבורסה האחרים - רשאים לסחור הן על
חשבון עצמם והן על חשבון אחרים. לגבי נושא משרה בחברה ניתן להימנע מניגוד אינטרסים כזה על־ידי כך שבעל התפקיד יצור נאמנות עיוורת. במקרים אחרים מתערב המחוקק וקובע מסגרות
לפעולה. למשל:
חוק ניירות ערך קובע כי חבר הרשות לניירות ערך לא ירכוש ניירות ערך אלא
בהיתר שר האוצר - היתר שיכול שיהיה כללי לסוגי ניירות ערך מסוימים - והוא חייב להודיע תוך שבעה ימים לשר האוצר ולרשות על כל
רכישה או
מכירה של ניירות ערך על ידיו או על־ידי בן זוגו. ניגודי אינטרסים בין תחומי
פעילות שונים של המוסדות הבנקאיים בישראל נדונו בהרחבה בדו"ח של
ועדת בייסקי (שהוקמה בעקבות
משבר המניות הבנקאיות בשנת 1983) שבו מומלץ להפריד את העיסוקים השונים בשוק ההון מהמערכת הבנקאית.
2. בחוק
לתיקון פקודת החברות (מס' 4) התשנ"א - 1991 בנוסף
לחובה הכללית מונה החוק את
החובות הספציפיות הבאות - האחד, איסור ניגוד עניינים: נושא המשרה
חייב להימנע מכל פעולה שיש בה ניגודים ענייניים.
הניגוד יכול שיהיה בין מילוי תפקידו בחברה לבין מילוי תפקיד אחר שלו,
או בין תפקידו לבין ענייניו האישיים. יש להבחין בין
עניין אישי בהתקשרות
עם החברה לגביו מונה החוק הליך מסוים
לאישור לבין מצב של ניגוד עניינים האסור על פי החוק; השני, איסור תחרות עם החברה: נושא משרה חייב להימנע מכל פעולה שיש
בה משום תחרות עם עסקי החברה. בכך יש הרחבה לגבי המצב המשפטי שהיה קיים לפני תיקון החוק בעיקר לגבי דירקטורים; השלישי, איסור
ניצול הזדמנות של החברה:
חל איסור על נושא המשרה לנצל הזדמנות עסקית של החברה שהגיעה לידיעתו וזאת
במטרה להשיג טובת הנאה לעצמו או לאחר.
הוראה זו מגבשת הלכות רבות של המשפט המקובל והפסיקה בישראל לפיה הזדמנות שנקרתה לנושא המשרה תוך כדי תפקידו בחברה, שייכת לחברה, גם אם הוא פרש מהחברה; הרביעי,
גילוי ידיעות לחברה: נושא המשרה חייב לגלות לחברה כל ידיעה
ולמסור לה כל
מסמך הנוגע לעניינה, אשר באו אליו
בתוקף מעמדו בחברה.