שְטָר חלִיפִין
בנקאות ושוק ההון
לועזית: bill of exchange
בחוק: פקודה ללא תנאי - ערוכה בכתב מאת אדם אל חברו, חתומה בידי נותנהּ, בה נדרש האדם שאליו ערוכה הפקודה לשלם לאדם פלוני או לפקודתו, או למוכ"ז, סכום מסוים בכסף, עם דרישה או בזמן קבוע או ניתן להיקבע.
מסמך שלא נתקיימו בו תנאים אלה, או שיש בו פקודה לעשות מעשה בנוסף על פירעון כסף, איננו שטר חליפין. (פקודת השטרות סעיף 3). מכאן - ששטר חליפין כולל לפחות את המרכיבים הבאים: פקודה בכתב, ללא תנאי, מאדם לחברו; סכום כסף מסוים דהיינו: סכום קבוע ומוחלט. ניתן אמנם לרשום בשטר שהסכום הנקוב ייפרע עם ריבית, או לשיעורין מפורשים, או שהסכום צמוד לשער המטבע או למדד, ובלבד שניתן לחשב את הסכום בדיוק; תאריך הפרעון חייב להיות קבוע או ניתן לקביעה. אם בשטר אינו נקוב זמן הפרעון, רואים את השטר כשטר בר פרעון עם הדרישה. שלא כשטר חוב - שהוא התחייבות לשלם - שטר חליפין הוא הוראה לשלם. בשטר חליפין שלושה צדדים: א. נותן הפקודה לתשלום (ה"מושך"); ב. האדם שהפקודה מופנית אליו ("הנמשך"); ג. מי שזכאי לתשלום, שלפקודתו נתון השטר ("הנפרע").
הנמשך אינו חייב כלפי הנפרע לכהד את הוראת המושך. הוא מתחייב כלפי הנפרע רק משחתם על השטר חתימת קיבול, ואז הוא מכונה 'קבל', ואולם בדרך כלל אין הכרח להציג את השטר לקיבול, אלא אם כן נקבע הדבר בשטר (או שהשטר הוא בר-פרעון רק לאחר הצגתו).
בנקאות ושוק ההון
לועזית: bill of exchange
בחוק: פקודה ללא תנאי - ערוכה בכתב מאת אדם אל חברו, חתומה בידי נותנהּ, בה נדרש האדם שאליו ערוכה הפקודה לשלם לאדם פלוני או לפקודתו, או למוכ"ז, סכום מסוים בכסף, עם דרישה או בזמן קבוע או ניתן להיקבע.
מסמך שלא נתקיימו בו תנאים אלה, או שיש בו פקודה לעשות מעשה בנוסף על פירעון כסף, איננו שטר חליפין. (פקודת השטרות סעיף 3). מכאן - ששטר חליפין כולל לפחות את המרכיבים הבאים: פקודה בכתב, ללא תנאי, מאדם לחברו; סכום כסף מסוים דהיינו: סכום קבוע ומוחלט. ניתן אמנם לרשום בשטר שהסכום הנקוב ייפרע עם ריבית, או לשיעורין מפורשים, או שהסכום צמוד לשער המטבע או למדד, ובלבד שניתן לחשב את הסכום בדיוק; תאריך הפרעון חייב להיות קבוע או ניתן לקביעה. אם בשטר אינו נקוב זמן הפרעון, רואים את השטר כשטר בר פרעון עם הדרישה. שלא כשטר חוב - שהוא התחייבות לשלם - שטר חליפין הוא הוראה לשלם. בשטר חליפין שלושה צדדים: א. נותן הפקודה לתשלום (ה"מושך"); ב. האדם שהפקודה מופנית אליו ("הנמשך"); ג. מי שזכאי לתשלום, שלפקודתו נתון השטר ("הנפרע").
הנמשך אינו חייב כלפי הנפרע לכהד את הוראת המושך. הוא מתחייב כלפי הנפרע רק משחתם על השטר חתימת קיבול, ואז הוא מכונה 'קבל', ואולם בדרך כלל אין הכרח להציג את השטר לקיבול, אלא אם כן נקבע הדבר בשטר (או שהשטר הוא בר-פרעון רק לאחר הצגתו).
