שיעור תשואה
בנקאות ושוק ההון
לועזית: rate of return
1. אמצעי לחישוב הרווח הגולמי הצפוי
מהשקעה הונית, בדרך-כלל באחוזים
לשנה. (ראה:
תשואה) בדרך-כלל שיעור התשואה מחושב על-ידי השוואת הרווח
השנתי של
עסק להון המושקע בו (אקוויטי,
או שווי
נקי, של בעליו), המבוסס על
מחיר הקנייה, או על
מחיר השוק השוטף, בהתאם לצרכים שלגביהם נערך החישוב. ניתן להשוות את שיעור התשואה לפני מס ואחרי מס. שיעור תשואה מודד
רווחיות ומשמש להשוואה בין חברה אחת לשנייה. לפעמים מודדים שיעור תשואה צפוי, כדי
להעריך כדאיות יחסית של
השקעות בפרוייקטים שיש להם תקופת
קיום ותזרימי
מזומנים דומים.
2. בניירות ערך, הרווח השנתי במניה מסוימת, הכולל רווחים
מדיבידנד במזומן שנתקבל
בשנה מסוימת, בתוספת
ההפרש בערך המניה במשך השנה (
שער המניה בסוף השנה
בניכוי שער המניה בתחילת השנה). למודד זה יתרונות על תשואת דיבידנד, שכן הוא מתבסס על סך ההכנסה למשקיע ולא רק על
חלק שרירותי של ההכנסה כחלק מדיבידנד. בניגוד
לתשואת הרווחים, הוא מבחין בין ההכנסה למשקיע לבין
הרווח הנקי של הפירמה.
למעשה, השיעור
מחליף את מרכיב הרווח שלא חולק בהערכת
השוק לרווח זה, המתבטאת
בשינוי במחיר המניה. שיעור התשואה הוא רק אחד הקריטריונים להשקעה
בנייר ערך. לא תמיד אפשר ללמוד מהתשואה שהושגה בעבר על התשואה בעתיד, ויש להסתמך בהשקעה גם על קריטריונים כלכליים מקובלים נוספים:
מכפיל רווח, סיכון,
ערך נכסי,
רווחיות צפויה וכו'.