תְּקוּפַת הֶחְזֵר
בנקאות ושוק ההון
לועזית: payback period / payout time
repayment
period בתקצוב הון, שיטה המשמשת כדי לקבוע את משך הזמן הדרוש כדי שהשקעה התחלתית תכוסה על ידי תזרים ההכנסה הנקייה הצפויה ממנה.
ההכנסה השנתית הממוצעת הצפויה -
או החיסכון
השנתי הנובע מההשקעה - מחולק בעלות
ההשקעה וזה נותן את
מספר השנים המהווים את תקופת
ההחזר. ככל שתקופה זו קצרה יותר, ההשקעה נחשבת לכדאית יותר.
שיטה זו מקובלת בשל היותה פשוטה לשימוש ולהסברה. אולם לשיטה שני חסרונות עיקריים: האחד, התעלמות מרווחים שיתקבלו לאחר תקופת ההחזר כך שלמרות שבהשוואה בין שתי תוכניות האחת יכולה להצביע על תקופת החזר קצרה יותר הרי לאמיתו של דבר היא זו
הפחות ריווחית בין השתיים; שנית, השיטה מתעלמת, בדרך כלל, מערך הזמן של
הכסף ואין התייחסות למועדי התקבולים והתשלומים. מסיבות אלה נתחים מעדיפים בדרך כלל את שיטת תזרים
מזומנים מנוכה ואת שיטת
ערך נוכחי נקי. גישה זו מכונה במקרים מסוימים
גישת המכפיל להערכת
השקעות.