פרישה מוקדמת
יחסי עבודה
לועזית: early retirement
הפסקת
עובד את עבודתו לפני
גיל הפרישה המקובל.
פרישה מוקדמת יכול שתתייחס לפחות לשלושה מצבים, שלהם השפעות שונות הן על הפרט והן על השיטה החברתית: האחד, פרישה מוקדמת כתופעה מקומית, המתבטאת באחוז קטן של כוח העבודה שפורש מרצונו מסיבות שונות; השני, פרישה מוקדמת כמדיניות מכונת, המעודדת אנשים מבוגרים לפרוש, כדי לאפשר לאנשים צעירים להצטרף לכוח העבודה (אחת הסיבות לפרישה זו הי ההתקדמות הטכנולוגית, המהירה מקצב התחלפות הדורות בכוח העבודה); והשלישי, פרישה מוקדמת כפתרון למשבר כלכלי. המעסיקים משתמשים בה כאמצעי לצמצום הוצאות בתקופה של
נסיגה כלכלית, והיא נתפסת כפתרון זמני, האמור להיעלם כאשר ישתפרו התנאים הכלכליים. פרישה מוקדמת מסוג זה היא השכיחה ביותר בישראל, ובניגוד לשני המצבים הראשונים,
ההחלטה לגביה היא מחוץ לשליטתו של
העובד. פרישה מוקדמת שלא מסיבות בריאות אינה מזכה בדרך כלל
בפנסיה, אלא אם כן נעשה הסדר מיוחד במסגרת
תוכנית פנסיה של
מעביד (עצמאית, בקרן פנסיה, או בחברת ביטוח) המאפשר זאת. בקרן פנסיה יש הוראות לגבי הזכאות בפרישה מוקדמת. דבר זה יכול שיהיה קבלת פנסיה חלקית, או פנסיה שהיתה מתקבלת אילו הגיע העובד לגיל פרישה רגיל, או הסדר אחר. בפוליסת
גמלה יש בדרך כלל סעיף האומר כי במקרה של פרישה מוקדמת סכום הגמלה יופחת בפרופורציה על פי התקופה שבה שולמו
דמי גמולים או תקופת השירות, לעומת יתרת הזמן שנותרה עד לפרישה רגילה.