פחת על בסיס ייצור
ייצור ותיפעול
לועזית: production method of depreciation
שיטת פחת שבה אורך חיי הנכס נקבע על פי אומדן מספר היחידות שאותו נכס יכול לייצר בתקופת הקיים השימושי שלו, או שעות העבודה שהוא יכול לפעול, והפחת מחושב על פי מספר היחידות שיצר אותו נכס, יחידות השירות או שעות עבודה, כאחוז מסך כל הכושר שלו. המטרה של שיטה זו היא ליצור מתאם בין הפחת (כעלות ייצור) לבין היקף התפוקה. שיטה זו מקרבת את עניין הפחת לבליה וכליה, אך מתעלמת מגורמים אחרים כמו התיישנות, כך שהתוצאה שתתקבל בסופו של דבר עלולה להיות לא מדויקת. מאידך, בשיטה זו הרווחים המדווחים נוטים להיות יציבים, משום שהניכוי לפחת יהיה גדול יותר כאשר התפוקה היא גבוהה, ולהפך. חישוב הפחת השנתי נעשה על פי השימוש השנתי בנכס כפול ערך הנכס ביום הקניה בניכוי ערך גרט (במונה) מחולק באומדן סך כל השימוש בנכס (במכנה). לדוגמה, בחישוב פחת על טרקטור יש נוהגים (שלא לצורכי מס) לחשב את הפחת השנתי על פי מספר שעות עבודה שבוצעו בו לעומת סך כל שעות הניצולת שלו מסך כל חייו ככלי תקין ושמיש. או לדוגמה: אם מחיר מכונה הוא 10,000 ש"ח וצפוי כי זו תפיק 50,000 יחידות במשך תקופת הקיום של המכונה, וזו הפיקה 5,000 יחידות בתקופת הדיווח, הפחת יהיה 10,000 חלקי 50,000 כפול 5,000 ש"ח. הווה אומר: 1000 ש"ח. המיוחד בשיטה זו, שתקופת הקיום של הנכס והפחת אינה מחושבת לפי שנים, אלא לפי הכמות שאפשר לייצר באמצעות הציוד המצוי ברשות הפירמה. הדגש אינו מושם במעבר הזמן, אלא בהיקף השימוש ברכוש הקבוע. בשיטה זו הפחת השנתי מחושב אפוא לפי כמות הייצור במשך השנה, כששיעור הפחת הוא הייצור במשך השנה (במונה) מחולק בסך כל הייצור האפשרי בנכס (במכנה).(גם פחת על בסיס תפוקה)
ייצור ותיפעול
לועזית: production method of depreciation
שיטת פחת שבה אורך חיי הנכס נקבע על פי אומדן מספר היחידות שאותו נכס יכול לייצר בתקופת הקיים השימושי שלו, או שעות העבודה שהוא יכול לפעול, והפחת מחושב על פי מספר היחידות שיצר אותו נכס, יחידות השירות או שעות עבודה, כאחוז מסך כל הכושר שלו. המטרה של שיטה זו היא ליצור מתאם בין הפחת (כעלות ייצור) לבין היקף התפוקה. שיטה זו מקרבת את עניין הפחת לבליה וכליה, אך מתעלמת מגורמים אחרים כמו התיישנות, כך שהתוצאה שתתקבל בסופו של דבר עלולה להיות לא מדויקת. מאידך, בשיטה זו הרווחים המדווחים נוטים להיות יציבים, משום שהניכוי לפחת יהיה גדול יותר כאשר התפוקה היא גבוהה, ולהפך. חישוב הפחת השנתי נעשה על פי השימוש השנתי בנכס כפול ערך הנכס ביום הקניה בניכוי ערך גרט (במונה) מחולק באומדן סך כל השימוש בנכס (במכנה). לדוגמה, בחישוב פחת על טרקטור יש נוהגים (שלא לצורכי מס) לחשב את הפחת השנתי על פי מספר שעות עבודה שבוצעו בו לעומת סך כל שעות הניצולת שלו מסך כל חייו ככלי תקין ושמיש. או לדוגמה: אם מחיר מכונה הוא 10,000 ש"ח וצפוי כי זו תפיק 50,000 יחידות במשך תקופת הקיום של המכונה, וזו הפיקה 5,000 יחידות בתקופת הדיווח, הפחת יהיה 10,000 חלקי 50,000 כפול 5,000 ש"ח. הווה אומר: 1000 ש"ח. המיוחד בשיטה זו, שתקופת הקיום של הנכס והפחת אינה מחושבת לפי שנים, אלא לפי הכמות שאפשר לייצר באמצעות הציוד המצוי ברשות הפירמה. הדגש אינו מושם במעבר הזמן, אלא בהיקף השימוש ברכוש הקבוע. בשיטה זו הפחת השנתי מחושב אפוא לפי כמות הייצור במשך השנה, כששיעור הפחת הוא הייצור במשך השנה (במונה) מחולק בסך כל הייצור האפשרי בנכס (במכנה).(גם פחת על בסיס תפוקה)
