השקעה
כלכלה וסטטיסטיקה
לועזית: investment
1. מבחינה כלכלית לאומית, צבירה של
הון חדש, פיזי או אנושי; לשון אחר: ניצול
משאבים פיננסיים לא לשם
צריכה שוטפת, אלא לרכישת
נכסים המיועדים ליצירת נכסים נוספים; כלומר: כל המוצרים שמשתמשות בהם הפירמות לא
כחומרי גלם בתהליך הייצור, אלא
לצורך הגדלת מלאים: מלאי ההון (מכונות, מבנים, מכשירים), מלאי של
מוצר סופי או מלאי של חומרי גלם. הגדלת מלאי ההון
במשק מרחיבה את אפשרויות הייצור שלו, דבר המהווה
צמיחה כלכלית. מקובל לראות כהשקעה גם את כל הוצאות הממשלה במסגרת
תקציב הפיתוח וכן מה שאינו נכלל במסגרת התצרוכת הפרטית של משקי בית כגון בנייה למגורים. במובן זה ההשקעה היא במהותה
ויתור מרצון על
מקורות בטווח הקצר וציפייה לרווחים בעתיד, שיפצו את
המשקיע על הוויתור הראשוני ועל
הסיכון הכרוך בו. בהגדרה זו השקעה היא הוצאת כספים בהווה
במטרה לקצור פירות בעתיד.
בכלכלה ההשקעה היא מושג יסוד שיש הרואים בו את הסיבה להיווצרותם של כל נושאי
הריבית וההון.
2. מבחינת הפרט, שימוש בכספים לרכישת נכסים מתוך ציפייה
לתמורה בצורת
תשואה, בין אם ההשקעה
מלווה גם
בניהול ובין אם לאו. במובן זה השקעה מתייחסת הן לרכישת
עסק שיופעל על ידי הרוכש והן לרכישת מניות של
חברה המופעלת בידי אחרים.
3. בעגה הפיננסית, רכישה של מוצרים כדי להבטיח קבלת תשואה בצורה של
דיבידנד, ריבית,
רנטה או גידול הוני, בלי ליטול אחריות לניהול, ותוך שמירה שהנכס לא יאבד את ערכו. מבחינה כלכלית זו
השקעה פיננסית.
4. בהגדרה צרה, רכישת
נכסים כדי להבטיח
הכנסה כשדרגת הסיכון מוגבלת ככל האפשר. במובן זה השקעה שונה
מספקולציה הכוללת נטילה של סיכון מהותי ביודעין,
בהנחה שיש
סיכוי לרווח מהותי.