חוק סיי כלכלה וסטטיסטיקה
לועזית: Say's law

חוק כלכלי שקבע הכלכלן הצרפתי ז'אן בפטיסט סיי שחי בראשית המאה ה-19, האומר שהיצע יוצר את הביקוש שלו. חוק זה - המכונה גם "חוק השווקים של סיי" (Says law of markets) - קובע שלעולם יהיה איזון בין היצע הסחורות ובין הביקוש להן, שהרי כל היצע סחורות הוא בעת ובעונה אחת גם ביקוש לסחורות אחרות, משום שמוכר הסחורה משתמש בתמורה לקניית סחורות הדרושות לו. לפיכך, כל גידול שחל בהיצע ובייצור גורם לגידול מקביל בביקוש, גידול הנובע מהגידול בשכר העבודה וברווחים. מכאן הסיק סיי שהשוויון בין ההיצע והביקוש הוא בלתי-נמנע ומובטח מעצמו. לשון אחר: לפי תפיסה זו לא יכול להתפתח ייצור-יתר או תעסוקת-חסר. חוק זה, שהיה מנוגד לתיאוריה של הפיסיוקרטים (שרווחה בזמנו של סיי), היה מקובל עד לשנות ה-30 של המאה ה-20. אמנם לחוק התנגד כבר בשעתו תומס מלתוס שציין שבעלי ההון לא משקיעים מחדש, בהכרח, את הרווחים שלהם במשק אלא נוטים לאגור אותם, דהיינו גידול בהוצאה אינו משקף בהכרח גידול בביקוש, אלא יכול לייצג את עלות המלאי שלא נמכר. היה זה ג'ון מ' קיינס שהוכיח שהחוק בטעות יסודו, שכן ההיצע נגזר מהוצאות גורמי הייצור בלי תלות מוחלטת בביקוש למוצר, והוא שהצביע על כך שהביקוש המצרפי לא תמיד שווה להיצע המצרפי (השווה: כלכלת צד היצע).