חכירה / החכר
כלכלה וסטטיסטיקה
לועזית: lease
חוזה המעביר מאדם למשנהו את הזכות להשתמש
בנכס מסוים, כגון:
קרקע, מבנה, מכונות, ציוד, זכויות מסוימות, פטנטים וכו', לפרק
זמן מסוים, כנגד תשלומים קבועים מוגדרים או הטבה אחרת, לרוב שנתיים, המכונים "דמי חכירה" (leasing
fee). לגבי
מקרקעין קובע
החוק דין מיוחד לחכירתו, שעל פיו שכירות העולה על עשר שנים, המוגדרת כחכירה, או שכירות שיש עמה ברירה להאריך את תקופתה לתקופה כוללת העולה על עשר שנים - טעונה רישום בפנקסי המקרקעין המתנהלים על פי החוק. זאת ועוד: בעוד שחוזה שכירות רגיל אינו
חייב להיעשות בכתב, חוזה לשכירות מקרקעין לתקופה העולה על חמש שנים חייב להיעשות בכתב. חכירה יכולה להתקיים בנכס שעל פי טיבו הוא ניתן להחזקה ולשימוש ממושכים ולכן הוא אפשרי רק לגבי נכסים שאינם כלים. מי שנותן את הנכסים בחכירה מכונה "מחכיר" (lessor) ומי שמקבל אותם בחכירה
"חוכר" (lessee). חכירת נכסים, שיש עמה זכות לחוכר לרכשם בתום תקופת החכירה בחינם או
במחיר הזדמנותי, או חכירה לתקופה שעולה על 75% מתקופת
הפחת של הנכס, מוגדרת על ידי שלטונות
המס כחכירה מימונית (פיננסית), שבתנאים מסוימים רואים אותה כרכישה מלאה של הנכס, תוך פירעון הסכום בתשלומים.