יעילות כלכלית
כלכלה וסטטיסטיקה
לועזית: economic efficiency
מצב שבו
המקורות מוקצים בצורה כזו שמצבו, או חלקו, של
יחיד אינו יכול להשתנות - לא על ידי
ייצור ולא על ידי
חליפין - בלי שהדבר יגרום ליחיד אחד אחר, לפחות, שמצבו יהיה גרוע יותר. לשון אחר:
הרווחה הכלכלית הכוללת היא בשיאה והיא ממצה את הפוטנצייאל הטמון בה. מצב זה מכונה גם
"אופטימום של פארטו" (Pareto optimum).
יעילות כלכלית נבדלת
מיעילות טכנית בכך שהיא מתייחסת לא רק
לתפוקה הפיזית אלא גם
למחיר גורמי הייצור. בתנאי
התחרות יקנו הפירמות גורמי ייצור בכמויות שתבטאנה רווחים מרביים וזה מושג כאשר
ההוצאה השולית (מחיר גורם הייצור חלקי
התפוקה השולית) שווה למחיר
המוצר, לשון אחר: כאשר התפוקה השולית של כל גורם שווה
לעלות השולית (כולל
עלות אלטרנטיבית). באמצעות תמריצים כלכליים ואפיקי
מידע משוכללים המתבססים על מערכת המחירים, מתאפשרת לדעת כלכלנים השגת יעילות מושלמת זו. עם זאת, יש להבחין בין יעילות כלכלית לבין
רווחיות. ברוב המקרים היעילות הכלכלית גורמת לרווחיות, אך לא בכל המקרים הרווחיות היא גם ביטוי ליעילות כלכלית. קיימת אפשרות שגם מפעלים בלתי-יעילים יחסית יפיקו רווחים (בשל מכסי מגן,
מחסור במצרכים וכו'). אחד המודדים ליעילות כלכלית של
מפעל הוא
היחס בין מחזורו הכספי לבין
הרכוש הקבוע. מודד אחר הוא היחס בין היקף
המחזור הכספי לבין
ההון העצמי או
ההון המופעל במפעל.