כיסוי כסף
כלכלה וסטטיסטיקה
לועזית: currency cover
אותם
נכסים הקובעים עד כמה רשאית
המחלקה האחראית להוצאת
כסף בבנק המרכזי להדפיס כסף. הכיסויים המקובלים לכסף הם:
זהב,
מטבע חוץ ואיגרות
חוב ממשלתיות. האחרונים הם
הכיסוי המקובל כיום ברוב ארצות העולם, לאחר שברוב המדינות בוטלה חובת כיסוי מטבע על ידי
יתרות מטבע חוץ או זהב.
כתוצאה מכך בוטל גם
הקשר בין יתרות אלה לבין נפח
אמצעי התשלום במדינה. בשיטה המוניטרית שהיתה בנויה על
בסיס זהב,
ערך כל צורות אמצעי התשלום האחרים (כגון מעות ושטרי כסף) קוים על ידי כך שניתן היה להמירם בכל עת לזהב, כשם שניתן היה בכל עת להפוך גרגרי זהב או מטילי זהב למטבעות
במטבעה הלאומית. אפשרות זו אילצה את המדינות לקיים בכל עת מלאי זהב בכמות התואמת את כמות אמצעי התשלום, לפי
יחס מסוים שנקבע על סמך הניסיון, אך ברוב המדינות נדרש
קיום המלאי על פי
החוק. בשיטה זו לא היה למעשה הבדל בין מטבע לאומי למטבע חוץ.
בסיס הזהב הקלאסי עבר מהעולם עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה. כיום מאגרי הזהב של המדינות מרוכזים בבנקים המרכזיים
לתשלומים בינלאומיים ולא לכיסוי המטבע, שערכו היחסי נקבע לא על ידי הכיסוי הפורמלי שלו אלא על ידי
הנכסים השונים המיוצרים
במשק. כך שלמעשה למושג כיסוי מטבע אין כל חשיבות.