כסף
כלכלה וסטטיסטיקה
לועזית: money
1. שטרות ומטבעות המשמשים אמצעי חליפין והמהווים הילך חוקי במדינה, שאותו יקבלו אנשים כתשלום בעבור סחורות, שירותים ויישוב התחייבויות הדדי. במשקים מפותחים משמש הכסף כחוליית ביניים בתהליך החליפין בין מוצרים לשירותים כך ששער החליפין של כל מוצר ושירות נקבע בערכים כספיים וקרוי מחיר. התיאוריה הכלכלית מייחסת לכסף כמה תכונות מיוחדות המכשירות אותו להיות אמצעי חליפין מקובל על הכול: יחידת חשבון המאפשרת לצרף דברים שאין להם מכנה משותף (כגון שולחן ולחם); מאגר של ערך, דהיינו מלאי נזיל של כוח קנייה, אם כי בשל תנודות בערכו של הכסף גורם זה איבד הרבה מחשיבותו; ואמצעי מדידה לתשלומים נדחים, דהיינו לשמש בסיס לעסקות אשראי, זאת בנוסף לתכונות אחרות שלו כגון זיהוי קל, אחידות, התחלקות קלה ליחידות משנה וכדומה (ראה גם: אמצעי תשלום).
2. מבחינה מוניטרית, כסף מוגדר כמזומן שבידי הציבור פלוס פיקדונות עובר ושב בבנקים ובמוסדות כספיים (למעט הבנק המרכזי). הוא איננו כולל נכסים נזילים פחות כמו פיקדונות לזמן קצוב, פיקדונות בתוכניות חיסכון, ניירות ערך ממשלתיים וכדומה (ראה: היצע כסף). מנקודת ראות המשק כסף הוא הון נומינלי בלבד, אולם על אף שלכמות הכסף כשלעצמה אין חשיבות מכרעת לגבי קיום פוטנציאל הייצור של המשק, מציאותו של הכסף ממלאת פונקציה חיונית ביותר, מכיוון שהוא תנאי לחליפין ולחלוקת עבודה. מלאי של כסף בגודל מסוים מאפשר הגדלת זרם התפוקה ואספקת שירותים בדומה לכל נכס הון אחר (והוא הדין במלאי של נכסים נומינליים אחרים). לפיכך יש לכלול גם מלאי כסף מסוים (ונכסים נומינליים אחרים) בהון המשק, על אף שחסר קריטריון כלשהו לקביעה כמותית של ממדי המלאי של נכסים נומינליים המשמשים ברגע נתון בתפקיד זה.
3. בלשון יומיום, מונח מקביל למזומן כדי לציין תשלום שאינו בעניין.
כלכלה וסטטיסטיקה
לועזית: money
1. שטרות ומטבעות המשמשים אמצעי חליפין והמהווים הילך חוקי במדינה, שאותו יקבלו אנשים כתשלום בעבור סחורות, שירותים ויישוב התחייבויות הדדי. במשקים מפותחים משמש הכסף כחוליית ביניים בתהליך החליפין בין מוצרים לשירותים כך ששער החליפין של כל מוצר ושירות נקבע בערכים כספיים וקרוי מחיר. התיאוריה הכלכלית מייחסת לכסף כמה תכונות מיוחדות המכשירות אותו להיות אמצעי חליפין מקובל על הכול: יחידת חשבון המאפשרת לצרף דברים שאין להם מכנה משותף (כגון שולחן ולחם); מאגר של ערך, דהיינו מלאי נזיל של כוח קנייה, אם כי בשל תנודות בערכו של הכסף גורם זה איבד הרבה מחשיבותו; ואמצעי מדידה לתשלומים נדחים, דהיינו לשמש בסיס לעסקות אשראי, זאת בנוסף לתכונות אחרות שלו כגון זיהוי קל, אחידות, התחלקות קלה ליחידות משנה וכדומה (ראה גם: אמצעי תשלום).
2. מבחינה מוניטרית, כסף מוגדר כמזומן שבידי הציבור פלוס פיקדונות עובר ושב בבנקים ובמוסדות כספיים (למעט הבנק המרכזי). הוא איננו כולל נכסים נזילים פחות כמו פיקדונות לזמן קצוב, פיקדונות בתוכניות חיסכון, ניירות ערך ממשלתיים וכדומה (ראה: היצע כסף). מנקודת ראות המשק כסף הוא הון נומינלי בלבד, אולם על אף שלכמות הכסף כשלעצמה אין חשיבות מכרעת לגבי קיום פוטנציאל הייצור של המשק, מציאותו של הכסף ממלאת פונקציה חיונית ביותר, מכיוון שהוא תנאי לחליפין ולחלוקת עבודה. מלאי של כסף בגודל מסוים מאפשר הגדלת זרם התפוקה ואספקת שירותים בדומה לכל נכס הון אחר (והוא הדין במלאי של נכסים נומינליים אחרים). לפיכך יש לכלול גם מלאי כסף מסוים (ונכסים נומינליים אחרים) בהון המשק, על אף שחסר קריטריון כלשהו לקביעה כמותית של ממדי המלאי של נכסים נומינליים המשמשים ברגע נתון בתפקיד זה.
3. בלשון יומיום, מונח מקביל למזומן כדי לציין תשלום שאינו בעניין.
