מבנה הון
כלכלה וסטטיסטיקה
לועזית: capital structure
הסוגים והיקף מקורות המימון של פירמה (הון עצמי, עודפים, איגרות חוב וכדומה). קיים קשר בין מבנה ההון, עלות ההון הממוצעת, הסיכון לבעלי המניות ומחיר המניות של פירמה. השיקולים המנחים חברה בקביעת מבנה ההון שלה הם רבים, בהם: שליטה, סיכון, רווחיות, סחירות, גמישות ונזילות. משקלו של כל קריטריון במערכת הקביעה הסופית תלויים לא רק בהחלטות החברה אלא גם במצבה הפנימי, במערכת הענפית ובמערכת הכלכלית כולה. גורם השליטה משפיע על ההחלטה בדבר הנפקת מניות משום שהגדלת מספר מניות מצביעות ומכירתם למשקיעים חדשים מקטינה הן את כוח השליטה של בעלי המניות הקיימים והן את רווחיהם הנובעים מחלוקת דיבידנד. מאידך גיסא, אם ההון העצמי מהווה רק חלק קטן מהאמצעים הכספיים של החברה, מקטינה הנפקת המניות את הסיכון של בעלי המניות משום החובה לשלם בעבור השימוש בהון החיצוני. בדרך כלל, כאשר גדל שיעור ההון הזר במבנה ההון ושער הריבית על הלוואות נמוך מהתשואה הנדרשת להון המניות, גדל המנוף הפיננסי המגדיל את הסיכויים לרווחים נוספים, אך מאידך גיסא, מגדיל גם את הסיכונים של הפירמה. כלומר: מבנה ההון של עסק יכול לקבוע את מידת היציבות, או הסיכוי לרווחים גדולים יותר על ההון המושקע, לעומת סכנת הפסדים גדולים. נתחי ניירות ערך מסתכלים על מבנה ההון במונחים של התאמה כוללת ובמונחים של מנוף פיננסי. באופן רגיל מאחר שבעלי מניות מסתכנים יותר מנושים - יש צורך להבטיח להם רווחיות גבוהה יותר מאשר על הון זר, ולכן, באופן נורמלי מחיר ההון העצמי יהיה גבוה ממחיר הון זר. יש להבחין בין מבנה הון ל'מבנה פיננסי' (financial structure) שכולל גם מקורות כמו הלוואות לטווח קצר, חשבונות זכאים והתחייבויות אחרות.
כלכלה וסטטיסטיקה
לועזית: capital structure
הסוגים והיקף מקורות המימון של פירמה (הון עצמי, עודפים, איגרות חוב וכדומה). קיים קשר בין מבנה ההון, עלות ההון הממוצעת, הסיכון לבעלי המניות ומחיר המניות של פירמה. השיקולים המנחים חברה בקביעת מבנה ההון שלה הם רבים, בהם: שליטה, סיכון, רווחיות, סחירות, גמישות ונזילות. משקלו של כל קריטריון במערכת הקביעה הסופית תלויים לא רק בהחלטות החברה אלא גם במצבה הפנימי, במערכת הענפית ובמערכת הכלכלית כולה. גורם השליטה משפיע על ההחלטה בדבר הנפקת מניות משום שהגדלת מספר מניות מצביעות ומכירתם למשקיעים חדשים מקטינה הן את כוח השליטה של בעלי המניות הקיימים והן את רווחיהם הנובעים מחלוקת דיבידנד. מאידך גיסא, אם ההון העצמי מהווה רק חלק קטן מהאמצעים הכספיים של החברה, מקטינה הנפקת המניות את הסיכון של בעלי המניות משום החובה לשלם בעבור השימוש בהון החיצוני. בדרך כלל, כאשר גדל שיעור ההון הזר במבנה ההון ושער הריבית על הלוואות נמוך מהתשואה הנדרשת להון המניות, גדל המנוף הפיננסי המגדיל את הסיכויים לרווחים נוספים, אך מאידך גיסא, מגדיל גם את הסיכונים של הפירמה. כלומר: מבנה ההון של עסק יכול לקבוע את מידת היציבות, או הסיכוי לרווחים גדולים יותר על ההון המושקע, לעומת סכנת הפסדים גדולים. נתחי ניירות ערך מסתכלים על מבנה ההון במונחים של התאמה כוללת ובמונחים של מנוף פיננסי. באופן רגיל מאחר שבעלי מניות מסתכנים יותר מנושים - יש צורך להבטיח להם רווחיות גבוהה יותר מאשר על הון זר, ולכן, באופן נורמלי מחיר ההון העצמי יהיה גבוה ממחיר הון זר. יש להבחין בין מבנה הון ל'מבנה פיננסי' (financial structure) שכולל גם מקורות כמו הלוואות לטווח קצר, חשבונות זכאים והתחייבויות אחרות.
