מדיניות דיווידֶנד
כלכלה וסטטיסטיקה
לועזית: dividend policy
המדיניות הננקטת על ידי חברה בתשלום דיבידנד שנתי לבעלי המניות. (גם: מדיניות חלוקת רווחים). את בסיסה של כל בורסה בעולם החופשי מהוות חברות כלכליות איתנות המבטיחות למשקיעים במניותיהן, לבד מהסיכוי לצבור רווחי הון מעת לעת, גם דיבידנד שנתי קבוע העולה בשיעורים מדורגים מדי שנה בשנה ומבטיח הכנסה קבועה לאורך שנים. השינויים החלים באופן חלוקת הדיבידנד נובעים משינויים מהותיים בפוטנציאל של החברה הנסחרת, או מזמינות חלופות השקעה. מנהלי החברות הנסחרות מעדיפים לשמור על רמה יציבה, יחסית, של דיבידנד ולא לשנות את המדיניות ללא סיבה כלכלית מוצדקת. חברה שאינה נסחרת בבורסה יכולה להחליט מדי שנה לחלק או לא לחלק רווחים בהתאם לתנאים הכלכליים והסביבתיים השוטפים, ללא שום קשר עם השנה הקודמת. בחברה הרשומה למסחר בבורסה מהוות חלוקות הדיבידנד ומניות ההטבה כעין מערך תקשורת בין החברה לבין בעלי מניותיה בציבור הרחב. באמצעות חלוקת דיבידנד מאותתת החברה למשקיעים על רווחיותה ותורמת לשיפור תדמיתה וערכה בשוק. תופעה זו גוררת מצב בו החברה אינה יכולה לחלק דיבידנד בשנה מסוימת ושנה לאחר מכן לא לחלק כלל או לחלק דיבידנד בשיעור נמוך יותר. חברות כאלה מאבדות במידה רבה את החופש שבהחלטה על היקף וכמות הדיבידנד שתחלק. מאידך גיסא קביעת מדיניות דיבידנד ברורה לעתיד, עוזרת לצמצם את מידת אי-ההומוגניות של בעלי המניות. חברה המצהירה, כי מדיניותה היא לחלק חלק ניכר מרווחיה כדיבידנדים תמשוך משקיעים המעוניינים בכך. חברה המצהירה כי מדיניותה היא צבירת רווחים והשקעתם מחדש בחברה תמשוך אותם משקיעים המעוניינים בהשקעות מסוג זה. למדיניות חלוקת דיבידנדים יש גם השפעה ניכרת על מבנה ההון של החברה. מחד גיסא, משאירה חלוקת דיבידנדים בשיעור נמוך את מרבית הרווחים בחברה ומגדילה את המקורות העצמיים שלה; מאידך גיסא, דיבידנד בשיעור נמוך עלול לדחות השקעות במניות החברה של אותם המשקיעים המעוניינים ברווח שוטף על השקעתם ולהקשות על החברה בהנפקת מניות במועד מאוחר יותר.
כלכלה וסטטיסטיקה
לועזית: dividend policy
המדיניות הננקטת על ידי חברה בתשלום דיבידנד שנתי לבעלי המניות. (גם: מדיניות חלוקת רווחים). את בסיסה של כל בורסה בעולם החופשי מהוות חברות כלכליות איתנות המבטיחות למשקיעים במניותיהן, לבד מהסיכוי לצבור רווחי הון מעת לעת, גם דיבידנד שנתי קבוע העולה בשיעורים מדורגים מדי שנה בשנה ומבטיח הכנסה קבועה לאורך שנים. השינויים החלים באופן חלוקת הדיבידנד נובעים משינויים מהותיים בפוטנציאל של החברה הנסחרת, או מזמינות חלופות השקעה. מנהלי החברות הנסחרות מעדיפים לשמור על רמה יציבה, יחסית, של דיבידנד ולא לשנות את המדיניות ללא סיבה כלכלית מוצדקת. חברה שאינה נסחרת בבורסה יכולה להחליט מדי שנה לחלק או לא לחלק רווחים בהתאם לתנאים הכלכליים והסביבתיים השוטפים, ללא שום קשר עם השנה הקודמת. בחברה הרשומה למסחר בבורסה מהוות חלוקות הדיבידנד ומניות ההטבה כעין מערך תקשורת בין החברה לבין בעלי מניותיה בציבור הרחב. באמצעות חלוקת דיבידנד מאותתת החברה למשקיעים על רווחיותה ותורמת לשיפור תדמיתה וערכה בשוק. תופעה זו גוררת מצב בו החברה אינה יכולה לחלק דיבידנד בשנה מסוימת ושנה לאחר מכן לא לחלק כלל או לחלק דיבידנד בשיעור נמוך יותר. חברות כאלה מאבדות במידה רבה את החופש שבהחלטה על היקף וכמות הדיבידנד שתחלק. מאידך גיסא קביעת מדיניות דיבידנד ברורה לעתיד, עוזרת לצמצם את מידת אי-ההומוגניות של בעלי המניות. חברה המצהירה, כי מדיניותה היא לחלק חלק ניכר מרווחיה כדיבידנדים תמשוך משקיעים המעוניינים בכך. חברה המצהירה כי מדיניותה היא צבירת רווחים והשקעתם מחדש בחברה תמשוך אותם משקיעים המעוניינים בהשקעות מסוג זה. למדיניות חלוקת דיבידנדים יש גם השפעה ניכרת על מבנה ההון של החברה. מחד גיסא, משאירה חלוקת דיבידנדים בשיעור נמוך את מרבית הרווחים בחברה ומגדילה את המקורות העצמיים שלה; מאידך גיסא, דיבידנד בשיעור נמוך עלול לדחות השקעות במניות החברה של אותם המשקיעים המעוניינים ברווח שוטף על השקעתם ולהקשות על החברה בהנפקת מניות במועד מאוחר יותר.
