מדיניות דלת פתוחה כלכלה וסטטיסטיקה
לועזית: open door policy

בסחר הבינלאומי, מדיניות המעניקה לתושבי ולמוצרי מדינות נוכריות הזדמנות חופשית ושווה לסחור עם מדינה מסוימת, על ידי הענקת אותם תנאים כפי שאלה ניתנים למוצרים ולתושבים מקומיים, בניגוד לשיטה הנותנת העדפות למדינות מסוימות על פני אחרות באמצעות הנחות מכס וכדומה. המונח התייחס במיוחד למדיניות שנקבעה על ידי מזכיר המדינה של ארה"ב ג'ון היי (Hay) בשנת 1899, בקשר למעצמות הגדולות האחרות במזרח הרחוק, לאחר מלחמת סין-יפן ב-1895. יפן המנצחת ספחה את פורמוזה (היום טייוואן) והכניסה את קוריאה לתחום השפעתה. צרפת, גרמניה, רוסיה ובריטניה רצו ליצור אזורי השפעה משלהן ודרשו הסדרי חכירה לדורות על נמלים סיניים חשובים. היי דרש שכל מדינה תתמוך באמנות הקיימות ותשמור על האינטרסים הקיימים בתחומי ההשפעה שלה, שלא יינתן יחס מעדיף או מפלה לגבי עסק או מדינה כלשהי הפועלת במזרח הרחוק וכן שהסינים יוסיפו לגבות את המכסים שלהם. במושג זה השתמשו גם בארץ-ישראל בתקופת המנדט הבריטי. חבר הלאומים קבע ששערי המנדט יהיו פתוחים ליבוא ללא כל מכס מכל הארצות ולפחות מכל הארצות החברות בחבר הלאומים.