אמצעי תשלום
כלכלה וסטטיסטיקה
לועזית: circulating medium / means of payments
1.
האמצעים המוכרים שבאמצעותם נעשות קניות
ומכירות. בעבר אמצעי התשלום היו פרימיטיביים כגון בקר, כלי נשק וכיוצ"ב; כיום אלה הם שטרי
כסף, מטבעות, שטרות, פיקדונות שכנגד ניתן למשוך שקים ומסמכים כספיים אחרים, בהם נעשה
מסחר. יש המגבילים אמצעי תשלום רק לכאלה היכולים להיות מועברים ללא היסב.
2. מבחינה מוניטרית, הכמות הכוללת של
המזומנים שבידי הציבור ושל הפיקדונות בחשבונות עובר ושב בבנקים. במובנו זה הוא אינו כולל את
הנכסים הפחות נזילים כגון פיקדונות לזמנים קצובים, חשבונות
חיסכון וניירות ערך ממשלתיים (נכסים אלה מוגדרים
כמעין כסף).
אמצעים אלה מייצגים את
כוח הקנייה הפעיל והבלתי-אמצעי
במשק, ולכמותם יש השפעה ניכרת על
רמת המחירים בשוק. כמות אמצעי התשלום מושפעת מהמדיניות המוניטרית,
מדיניות הבנקים והתנהגות הקהל.
בנק ישראל - כבנקאי של הבנקים - משפיע על כמות אמצעי התשלום במשק בשלוש דרכים עיקריות: שיעורי
הנזילות,
ניכיון משנה ופעולות בשוק הפתוח. הבנקים יוצרים אמצעי תשלום באמצעות הלוואות הם מעניקים. עסקות בין מרכיבי
המִגזר הלא בנקאי לבין עצמם אינן יוצרות אמצעי תשלום אולם עסקות בין הבנקים לבין המגזר הלא בנקאי (כמו גם עסקות בין הבנקים לבין עצמם, כולל בנקים מסחריים,
בנק מרכזי וממשלה) עשויות להגדיל או להקטין את כמות אמצעי התשלום.
היחס הכמותי של כלל אמצעי התשלום להיקף הפעילות הכללית תלוי גם ברמת ההתפתחות של המשק. היקף
ההכנסה הלאומית, נוהגי תשלום מקובלים וכדומה.