מערכת מוניטרית אירופאית כלכלה וסטטיסטיקה
לועזית: European monetary ststem

שיטה שכוונתה הייתה להביא את אירופה לאיחוד כלכלי ולמנוע הפרעות בסחר היכולות לנבוע מתנודות בערכי המטבע. כלומר: המערכת המוניטרית האירופאית הייתה צעד של השוק המשותף לקראת מטבע משותף של המדינות החברות בו. זו הייתה שיטה לניהול מטבע שלפיה המטבעות האירופאיים ניידים האחד כנגד השני, והקושרת את המטבעות האירופאים העיקריים כנגד כל המטבעות האחרים בעולם. החברות במערכת המוניטרית הייתה וולנטרית ולא כל חברות השוק השתתפו בה. השיטה פעלה על ידי הצמדת המטבעות האחד לשני במסגרת טווח צר, אבל אפשרה לכל הקבוצה להיות ניידת באופן חופשי כלפי שאר העולם. במסגרת המערכת בוצעו מספר התאמות גדולות בשערי החליפין והתאמות קטנות יום יומיות. המערכת קבעה כי צרפת, גרמניה המערבית, בלגיה, לוקסנבורג, הולנד, אירלנד ודנמרק יימנעו מעלייה או ירידה של ערך המטבע שלהם, לעומת המטבעות האחרים ביותר מ-2.5 אחוזים, ואיטליה תשמור שהלירטה שלה לא תנוע כלפי המטבעות האחרים ביותר מ-10 אחוזים. השיטה החלה לפעול ב-1979 והיא באה במקום שיטת 'נחש מטבעות' משנת 1972 (שהיתה הניסיון הבינלאומי הראשון למנוע תנודות פרועות בשערי החליפין לאחר שהדולר הורשה לנוע באופן חופשי ב-1971). השיטה הנהיגה את יחידת המטבע האירופאית שהפך להיות חלק מעתודות מטבע חוץ של בנקים מרכזיים, ומטבע לישוב יתרות הדדיות ביניהם. השיטה הוחלפה בשיטת מטבע אחיד (אירו) של רוב מדינות הקהילה.