נקודת איזון כלכלה וסטטיסטיקה
לועזית: break-even point

1. נקודה שבה ההוצאות (המשתנות והקבועות) במכירות - או בתהליך ייצור - שוות להכנסות, הווה אומר: נקודת חיתוך בין השנים כשהתוצאה המתקבלת אינה רווח ואינה הפסד. כל עלייה בהכנסות מעל סכום שבו קיים איזון תיצור לפירמה רווח תפעולי, ולעומת זאת, כל ירידה בהכנסות אל מתחת לסכום שבו קיים איזון תיצור לפירמה הפסד תפעולי. בעת תכנון, נקודת האיזון משתנה ככל שמשתנות ההנחות בדבר עלויות והכנסות. את נקודת האיזון אפשר לבטא בתרשים או באחוזים מהיקף הפעילות המתוכנן או מכושר הייצור. בניתוח כדאיות השקעות משמשת נקודת האיזון כמדד להערכת מידת הסיכון; כלומר, ככל שנקודת האיזון נמוכה ביחס להיקף המכירות החזוי, קיימים שולי ביטחון רחבים.
2. נקודה בעלות של גורם ייצור משתנה שבה אלטרנטיבה מסוימת, או יותר, שווה לה מבחינה כלכלית. (ראו גם: בחינת נקודת איזון).

יחס בין עלויות ופדיון של יצרן. העלות הכוללת שלו מורכבת הן מהוצאות קבועות שאינן משתנות על פי התפוקה (ולכן צורתן היא קו אופקי) והן מהוצאות משתנות. הפדיון הכולל גדל כאשר התפוקה והמכירות גדלים. ברמות תפוקה נמוכות (Q0) העלות הכוללת עולה על הפדיון הכולל ולכן ליצרן יש הפסד. לעומת זאת ברמת תפוקה גבוהה (Q2) הפדיון הכולל עולה על העלות הכוללת וליצרן יש רווח. ברמת תפוקה Q1 הפדיון הכולל זהה לעלות הכוללת, הווה אומר: היצרן נמצא בנקודת איזון.