עודף צרכן כלכלה וסטטיסטיקה
לועזית: consumer surplus

הסכום הנוסף שאדם היה מוכן לשלם בעד מצרך או שירות כדי לקבלו לעומת הסכום שהוא שילם בפועל, המהווה את ההפרש בין סך התועלת שצרכן מפיק, לפי דעתו, מכמות מוצר או שירות שרכש, לעומת הסכום ששילם; כלומר: ההפרש בין מה שצרכן היה משלם אילו סופק לו המצרך יחידה אחר יחידה, ובעד כל יחידה היה נדרש הסכום המירבי שהוא היה מוכן לשלם בעדה, לבין המחיר האחיד שהוא שילם בעד כל היחידות. על פי תורת התועלת השולית הפוחתת, בדרך כלל קטנה התועלת שמפיקים מיחידת מוצר ככל שגדל מספר היחידות. מאידך גיסא, בדרך כלל המחיר ליחידה אינו תלוי במספר היחידות שנקנו. הצרכן יקנה מוצר מסוים כל עוד התועלת ליחידה גבוהה מהמחיר ועד שהתועלת השולית תשווה למחיר. מכיוון שכל היחידות הקודמות נקנו במחיר האחרון, האחיד, הרי שהצרכן נהנה מעודף תועלת. עודף הצרכן הוא תיאוריה שהוצעה על ידי אלפרד מרשל, מגדולי הכלכלנים הניאו-קלאסיים.

הצרכן קיבל 4 יחידות במחיר של 30 ש"ח ליחידה. הוא היה מוכן לשלם 70 ש"ח בעד היחידה הראשונה, אך קנה אותה ב-30 ש"ח בלבד; בעד היחידה השנייה היה מוכן לשלם 55 ש"ח אך שילם 30 ש"ח בלבד, וכך הלאה. ביחידה הראשונה העודף שלו היה 40 ש"ח, בשנייה 25 ש"ח וכך הלאה. העודף הכולל שזוכה בו הצרכן ברכישת 4 יחידות מיוצג על ידי השטח המקווקו שמתחת לעקומת הביקוש.