עלות הזדמנות כלכלה וסטטיסטיקה
לועזית: opportunity cost

העלות הכלכלית הנובעת משימוש בגורם מסוים בייצור ספציפי, השווה לתועלת שיש לוותר עליה בגלל אי שימוש באותו גורם ייצור בחלופה הבאה בתור. כלומר: זהו הרווח המירבי שיש לוותר עליו אם מחליטים להשתמש בגורם מסוים לפעילות מסוימת, כאשר הגורם נמצא במחסור ובשל כך אין אפשרות לבצע אותה פעילות בלי לוותר או לצמצם פעילויות אחרת. לשון אחר: זהו הרווח החלופי המירבי שהיה יכול להתקבל, אם אותו גורם (סחורה, שירות או כושר) היה מיושם בשימוש אחר. (לדוגמה: עלות ההזדמנות של בנין היא השימוש שאפשר היה לעשות בחומרים שמהם נבנה הבנין לבנית כביש; קיצוב הון לפרויקט מסוים תוך ויתור על הכנסה או פדיון שהיה מתקבל מפרויקט אחר; תשלומי ריבית גבוהים יותר שיכול בעל הון לקבל אילו הִלווה את כספו במקום להשקיע במפעל; שכר גבוה יותר שהיה בעל מפעל יכול לקבל אילו עבד כשכיר במפעל אחר וכדומה). מבחינת המשק הלאומי יכול שעלות הזדמנות תהיה אפס אם, למשל, החלופה של עבודה מסוימת היא אבטלה. קיימות טכניקות שונות בתהליך קבלת החלטות - חלקן פשוטות מאד וחלקן מסובכות מאוד - כדי להגיע להחלטה לגבי דרך הפעולה החלופית המיטבית שבה עלות ההזדמנות - או האובדן מאי בחירת החלופות האחרות - תהיה הנמוכה ביותר. עלות ההזדמנות מכונה לעתים 'עלות מחושבת', 'עלות הון' או 'עלות אלטרנטיבית' (alternative cost).

ייצור של 0H יחידות של מוצר א' כרוך בעלות הזדמנות (אלטרנטיבית) כוללת של BC יחידות של מוצר ב'. בדומה, ייצור של 0G יחידות של מוצר א' כרוך בעלות הזדמנות כוללת של AC יחידות של מוצר ב'.