עלוּת־תּוֹעֶלֶת
כלכלה וסטטיסטיקה
לועזית: cost-benefit
1.
שיטה כלכלית המנסה להשוות את העלויות של פעילות או
שירות מסוימים
לערך התוצאות שיתקבלו במונחים כספיים, או במונחים רלבנטיים אחרים.
שיטת עלות-תועלת מנסה בשיטתיות לבחון דרכים חלופיות להשיג אותן מטרות מבחינת
העלות וטובת ההנאה שיתקבלו. שיטה זו מכמתת את העלות וההטבות בכל
חלופה ומשווה אותן. את
התועלת ניתן לאמוד על ידי הערכת פונקציות תועלת מתמטיות המשמשות
אומדן לתהליך הפקת התועלת. על ידי הצבת הערך המספרי של העלות בפונקצית התועלת נקבל את הערך המספרי המתאים לתועלת המופקת. החלופה שתיבחר תהיה זו שבה
יחס העלות לעומת התועלת היא הטובה ביותר.
ניתוח עלות-תועלת יכול להעשות ברמות שונות החל מאומדנים כלליים וכלה בשימוש במחשבים שאותם מזינים בכמות גדולה של
נתונים. שיטה זו מכונה גם
יעילות עלויות (cost
effectiveness).
2. שיטה הנהוגה לבחינת פרויקטים ציבוריים המנסה לקחת בחשבון גם את העלות של גורמים שאין להם
מחיר שוק בעת
ההחלטה על הקמת פרוייקט ועל דרך הקמתו (לדוגמה: העלות של זיהום אוויר; רעש שהמפעיל יקים והטרדות שיגרום לסביבה), לעומת התועלת הציבורית שאותו פרויקט יביא למשתמשים (כגון בניית שדה תעופה במקום מסוים). הקושי הוא בהגדרת מדדים פיסיים וכספיים לסוגי העלויות והתועלות שיש להביא בחשבון בבחינה זו בעיקר כאשר ההגדרה היא
בתחום של
מדיניות חברתית ולא בתחום השיקול
הכלכלי הטהור.