פֵּירוּק חֶבְרָה
כלכלה וסטטיסטיקה
לועזית: liquidation of company
התהליך הפורמלי שעל פיו מתחסלת
חברה. בהיות חברה גוף משפטי הרי כשם שיסודה
מחייב תהליך פורמלי מסוים, אף חיסולה כך. חברה יכולה להתפרק לפי
רצון חבריה (פירוק מרצון), או כאשר אינה יכולה לעמוד בהתחייבויותיה והנושים דורשים זאת (פירוק מאונס). מצב ביניים שאינו
שכיח הוא פירוק בהשגחת בית משפט. פירוק יכול שיהיה מסיבות פורמליות (כגון שלא קוימה אסיפה סטטוטורית; שהחברה לא התחילה בעסקיה תוך שנה מיום שנתאגדה, או הפסיקה את עסקיה למשך שנה אחת; או שהוקטן מספר החברים למטה מהמנימום הדרוש). עם הפירוק נכנסות לתוקפן התחיבויותיהם של בעלי המניות, שטרם סילקו את מלוא סכום מניותיהם, ואם חובות החברה עולים על נכסיה, הם חייבים להשלים את ההפרש בין
ההון המסולק לבין ההון המוצע, אלא אם כן חדלו להיות חברים בחברה (דהיינו מכרו או העבירו את מניותיהם) שנה ויותר לפני התחלת פירוק החברה. מעמד החברה
כאישיות משפטית נשמר בכל תקופת הפירוק,
לצורך הפירוק בלבד. כוח המנהלים בטל ובמקומם פועל המפרק, הנוטל לרשותו את נכסי החברה, עושה למימושם, קובע רשימת הנושים והמשתתפים על פי זכויותיהם ומשלם את החובות לפי
האמצעים שברשותו, עד לחיסול החברה. יש לציין כי בכל מקרה שחברה נכנסת לפירוק, סכום
הקרן של איגרות חוב שהוציאה בא לידי פירעון מידי. לאחר התשלום לנושים משולמת היתרה לבעלי המניות. בעלי
מניות בכורה יקבלו
עדיפות ראשונה וישולם להם על פי התנאים של
סוג המניות, שבו הם מחזיקים. בעלי המניות הרגילות יקבלו את היתרה, כשיתרה זו יכולה להיות אפס, או שהיא יכולה
לעלות על
ערך השקעתם. הליכי הפירוק, ארגון מחדש, הסדרי נושים, זכויות עובדים וכדומה מוסדרים בפקודת החברות, שבחלקה מאמצת חלק מהוראות
חוק פשיטת רגל.