פרדוקס חיסכון כלכלה וסטטיסטיקה
לועזית: paradox of thrift

תפיסה שהוצגה על ידי ג'. מ. קיינס, שלפיה מאמץ שיעשה משק כדי להעלות את שיעור החיסכון יכול להוביל להקטנה בסכומים שהפרטים במשק יחסכו בפועל. הדבר יקרה, למשל, אם יועלו שיעורי הריבית על חסכונות כדי למשוך להגדלתם. אנשים שרצו לחסוך סכום מסוים לעת זקנה צריכים לחסוך באופן שוטף סכום גדול יותר אם שיעור הריבית הוא נמוך, ולהפך. לכן, כאשר שיעור הריבית עולה - כדי להשיג את אותו סכום יהיה עליהם לחסוך פחות באופן שוטף. הוא הדין בתקופת אבטלה שאז הגדלת החיסכון תגרום לירידת הביקוש המצרפי וכתוצאה מכך לירידת ההשקעה (אם הנטייה השולית להשקיע היא חיובית) והתעסוקה. השיוויון בין חיסכון להשקעה בפועל יווצר ברמת חיסכון נמוכה יותר. הווה אומר: הגדלת הרצון לחסוך תביא בתקופת אבטלתה להקטנת ההכנסה הלאומית. חיסכון הוא לתועלת הכלכלה כאשר הוא משחרר משאבים המייצרים מוצרי תצרוכת לכאלה המייצרים נכסי הון. במצב של אבטלה יש אפוא לנקוט באמצעים שיזרימו את החיסכון לתוך הכלכלה, ואז ההשקעה והעושר הריאלי יגדלו. עיקרון זה יושם לראשונה בארה"ב בעת השפל הגדול של שנות ה-30 והאבטלה הגדולה ששררה אז.

גרף המתאר מצב שבו טבלת החיסכון עולה מ-S ל-S1 אבל כתוצאה מכך יורדת רמת שיווי המשקל של ההכנסה הלאומית מ-Y0 ל-Y1 והסכום שנחסך בפועל יורד מ-SY ל-SY1.