קרקע
כלכלה וסטטיסטיקה
לועזית: land
1. הגורם
הכלכלי המכיל את אותם יסודות
בעושר העמים שאמורים להיות
נתונים על ידי הטבע, בניגוד לאותו חלק ששואב את ערכו משיפורים הנעשים על ידי
העבודה וכושר הארגון של האדם.
המקורות הטבעיים משמשים נקודת מוצא
לייצור ונדירותם מהווה מִגבלה שאין אפשרות לעקוף אותה (אם כי
בטווח הארוך ניתן להגדיל גם את כמות הקרקע, במידה מסוימת, על יד ייבוש הים, מפעלי ניקוז, השקייה וכו'). קרקע כגורם ייצור כוללת את כל
הנכסים הטבעיים (בהם: קרקע ראויה
לעיבוד, יערות, מקורות מים, מחצבים וכו') הניתנים לניצול
לצורך ייצור
מוצרים ושירותים.
התמורה שהקרקע מקבלת היא בצורת
רנטה.
2. החלק היציב שעל פני כדור הארץ, להבדיל ממים. הגדרה זו כוללת כל דבר שעל פני הקרקע, בין אם הוא טבעי (כגון עצים) או מלאכותי (כגון בתים) וכן כל דבר שהוא באוויר מעל הקרקע או שהוא מתחת לפני הקרקע (כגון נפט, פחם וכדומה).