ביקוש להון כלכלה וסטטיסטיקה
לועזית: demand for capital

הביקוש להון מצד פרטים, פירמות והמגזר הציבורי. מקורו ברצונם להוציא סכומי כסף העולים על הכנסתם השוטפת תוך תקווה כי התשואה על ההשקעות שיבצעו תהיה גבוהה משיעור הריבית המשולם על ההלוואות המשמשות להשקעה. יש אפוא קשר ישיר בין שיעור הרווחיות לבין שערי הריבית, וכלל ששיעור הרווחיות גבוה יותר תגבר הנטייה ללוות בשיעורי ריבית גבוהים יותר. המונח מכונה גם 'ביקוש להלוואות' (demand for loans) או 'ביקוש להשקעה' (demand for investments) (להבדיל מביקוש לתצרוכת). הביקוש להשקעה כרוך ברכישת מוצרים בני-קיימא שהשימוש בהם אינו מוגבל רק לתקופת הזמן הנתונה, אלא משתרע גם על תקופות זמן עתידיות, והוא מהווה גודל זרימה המתייחס לכמות מוצרים הנקנית על פני תקופת זמן. הספקים העיקריים של הון הם משקי הבית שלהם חיסכון חיובי; ובשוק הון משוכלל ההשקעה הנקייה של המגזר העסקי תהיה שווה לסך כל הביקוש שלהם להלוואות חדשות (דהיינו, הלוואות בניכוי פירעון חובות קודמים) ממשקי הבית. את הביקוש להשקעה ניתן לחלק לשני מרכיבים: האחד, השקעות שנועדו לפצות על הפחת במלאי ההון בתקופה מסוימת, והשני, כדי להגדיל את מלאי ההון. מידת הביקוש להון משתנה מדי פעם בפעם והיא מושפעת מתנאים כלכליים כלליים כמו פיתוח ענפים חדשים, המצאות וחידושים, הרמוניה ביחסי עבודה, הרמוניה בין הממשלה ובין אותו ענף כלכלי ותנודות מחירים מחזוריות. מדיניות הממשלה לגבי מימון ענף מסוים יכולה להשפיע גם היא על הביקוש להון.