רנטה כלכלית כלכלה וסטטיסטיקה
לועזית: economic rent

עיקרון תיאורטי, שפותח על ידי הכלכלן הקלאסי דיוויד ריקרדו, בדבר הערך האמיתי של קרקע או רכוש. משמעותו - התמורה לגורמי ייצור שכמותם קבועה. רנטה זו מחושבת כיתרת ההכנסות לאחר ניכוי כל ההוצאות המשתנות המחושבות במחירים אלטרנטיביים. במצב של שיווי משקל, זהו עודף, שגורמי הייצור זוכים בו, העולה על המינימום שהיו דורשים תמורת שירותיהם. אם הרנטה הכלכלית אות קיים רווח טהור. בדרך כלל המונח בא להדגיש סוג זה של רנטה לעומת רנטה חוזית שהיא תשלומים המתקבלים בשל החכרת רכוש. במילים אחרות: (ראה: עודף יצרן; מעין רנטה; תורת רנטה).רנטה כלכלית היא מדידה של כוח שוק: ההפרש בין מה שגורם ייצור מקבל ובין מה שיהיה עליו לקבל כדי שיישאר בשימוש שוטף. בתחרות משוכללת אין רנטות כלכליות, מאחר שחברות חדשות נכנסות לשוק ומתחרות בו עד שהמחירים יורדים וכל הרנטות מתבטלות. הנמכת הרנטה אינה משנה החלטות ייצור, ולכן ניתן למסות את הרנטה הכלכלית ללא השפעה שלילית על הכלכלה הראלית, בהנחה שאכן מדובר על רנטה. בוהה מההוצ רנטה כלכלית היא מדידה של כוח שוק: ההפרש בין מה שגורם ייצור מקבל ובין מה שיהיה עליו לקבל כדי שיישאר בשימוש שוטף. בתחרות משוכללת אין רנטות כלכליות, מאחר שחברות חדשות נכנסות לשוק ומתחרות בו עד שהמחירים יורדים וכל הרנטות מתבטלות. הנמכת הרנטה אינה משנה החלטות ייצור, ולכן ניתן למסות את הרנטה הכלכלית ללא השפעה שלילית על הכלכלה הראלית, בהנחה שאכן מדובר על רנטה.