ביקוש מִצרפי כלכלה וסטטיסטיקה
לועזית: aggregate demand

הביקוש הכולל של כל היחידות של משק לאומי לכל הסחורות והשירותים בתקופת זמן נתונה בערכים נומינליים. ביקוש מצרפי כולל את הביקוש של משקי בית, פירמות והממשלה - הן לתצרוכת, הן להשקעות והן ליצוא נטו (יצוא פחות יבוא) של כל אחד מהמגזרים האלה. הגורם המווסת את הביקוש הוא הביקוש להשקעות והוא צריך להיות שווה להיצע של החיסכון. את הביקוש המצרפי לתצרוכת קובעת רמת ההכנסה; ואילו את הביקוש המצרפי להשקעה קובע שער הריבית. בשיווי משקל חייב להתקיים שוויון בין הביקוש המצרפי וההיצע המצרפי. בעיית השוויון בין הביקוש המצרפי לתוצר הלאומי היא בעיית השוויון בין סך ההחלטות לחסוך לסך ההחלטות להשקיע. הביקוש כולו מושפע הן מהמדיניות המוניטרית (המתבטאת בכמות הכסף ובמהירות המחזור שלו) והן מהמדיניות הפיסקלית המשפיעה על גודל הצריכה השוטפת ועל החיסכון. ביקוש מצרפי שהוא נמוך לעומת ההיצע המצרפי יוצר אבטלה; וביקוש מצרפי שהוא גבוה לעומת ההיצע המצרפי יוצר אינפלציה. על פי הגישה של קיינס קיימים קשיים בהתאמה בין סך המוצרים המיוצרים במשק - התוצר הלאומי - לבין סך הביקושים למוצרים במשק - הביקוש המצרפי. לא בכל רמה של תוצר לאומי יהיה הביקוש המצרפי שווה לתוצר הלאומי, אלא ברמה מסוימת אחת בלבד. רמת תוצר זו - שאינה בהכרח רמת התוצר של תעסוקה מלאה - היא 'רמת התוצר של שיווי משקל' (equilibrium level of national income) שבה יתייצב המשק לאורך זמן (בניגוד לחוק סיי). ממשלות מנסות להשפיע על רמה זו במגמה להשיג תעסוקה מלאה, למנוע אינפלציה, לגרום לצמיחה כלכלית ואיזון במאזן התשלומים. ביקוש מצרפי מכונה גם 'הוצאה מצרפית' (aggregate expenditure).

AD הוא גרף המורכב מהביקוש של הסקטורים השונים במשק לתצרוכת ולהשקעות והוא משתנה על פי רמות שונות של הכנסה לאומית.