שוק אירו
כלכלה וסטטיסטיקה
לועזית: Euromarket
שם כללי לשווקים בהם נסחרים האירו בונד והאירו קרדיט, המהווים חלק מפעילות הבנקאות החיצונית. שווקים אלה החלו לפרוח במחצית שנות החמישים של המאה ה-20, כשבנקים החלו לפתוח סניפים ברחבי העולם כדי ללוות ולהלוות דולרים. שווקים אלה שגשגו משום שאין הם נתונים לשליטתה של מדינה כלשהי והם פטורים למעשה ממסגרות ומגבלות מקובלות שמטרתן להגן על הלווה, המלווה או המשקיע. משום היותם פטורים מדרישות נזילות שחלו על בנקים מקומים, הם יכלו להציע שיעורי ריבית גבוהים יותר על הפיקדונות; ובשל היעדר הצורך במבנה בנקאי כבד, הם יכלו להסתפק במרווחי ריבית נמוכים יחסית על ההלוואות. בשנות ה-60 של המאה ה-20 בתקופת ההתרחבות - היה שוק האירו לגורם רציני בתחום המימון הבינלאומי. הגם שלא היה עדיין בכוחו - עקב היבוא הצנוע יחסית של ארה"ב בשנת השישים ובראשית שנות השבעים - להשפיע באופן משמעותי על הנזילות או על הריבית והאשראי הבינלאומיים, הוא היווה מקור מימון נוסף ועצמאי. דחיפה גדולה לשווקים אלה, מאז 1974, נתנו הפטרו-דולרים שזרמו אליהם; אולם, מאידך גיסא, היו אלה הפטרו-דולרים וכן הניצול של השוק על ידי חברות וגופים - שהשתמשו בו לגיוס אשראי בתנאים שלא היו מוצדקים לאור מצבם הפיננסי של הלוויים - הגורם לאי יציבותם של השווקים. במחצית שנות השמונים של המאה ה-20 בשיא תקופת הפעילות, היה המחזור בשוק האירו דולרים בלונדון, שבו המוסדות הפיננסיים של העולם לווים ומלוים זה לזה, יותר מ-300 מליארד דולר מידי יום עבודה, או 75 טריליון דולר לשנה, היקף שהיה גדול פי 25 לפחות מזה של הסחר העולמי.
כלכלה וסטטיסטיקה
לועזית: Euromarket
שם כללי לשווקים בהם נסחרים האירו בונד והאירו קרדיט, המהווים חלק מפעילות הבנקאות החיצונית. שווקים אלה החלו לפרוח במחצית שנות החמישים של המאה ה-20, כשבנקים החלו לפתוח סניפים ברחבי העולם כדי ללוות ולהלוות דולרים. שווקים אלה שגשגו משום שאין הם נתונים לשליטתה של מדינה כלשהי והם פטורים למעשה ממסגרות ומגבלות מקובלות שמטרתן להגן על הלווה, המלווה או המשקיע. משום היותם פטורים מדרישות נזילות שחלו על בנקים מקומים, הם יכלו להציע שיעורי ריבית גבוהים יותר על הפיקדונות; ובשל היעדר הצורך במבנה בנקאי כבד, הם יכלו להסתפק במרווחי ריבית נמוכים יחסית על ההלוואות. בשנות ה-60 של המאה ה-20 בתקופת ההתרחבות - היה שוק האירו לגורם רציני בתחום המימון הבינלאומי. הגם שלא היה עדיין בכוחו - עקב היבוא הצנוע יחסית של ארה"ב בשנת השישים ובראשית שנות השבעים - להשפיע באופן משמעותי על הנזילות או על הריבית והאשראי הבינלאומיים, הוא היווה מקור מימון נוסף ועצמאי. דחיפה גדולה לשווקים אלה, מאז 1974, נתנו הפטרו-דולרים שזרמו אליהם; אולם, מאידך גיסא, היו אלה הפטרו-דולרים וכן הניצול של השוק על ידי חברות וגופים - שהשתמשו בו לגיוס אשראי בתנאים שלא היו מוצדקים לאור מצבם הפיננסי של הלוויים - הגורם לאי יציבותם של השווקים. במחצית שנות השמונים של המאה ה-20 בשיא תקופת הפעילות, היה המחזור בשוק האירו דולרים בלונדון, שבו המוסדות הפיננסיים של העולם לווים ומלוים זה לזה, יותר מ-300 מליארד דולר מידי יום עבודה, או 75 טריליון דולר לשנה, היקף שהיה גדול פי 25 לפחות מזה של הסחר העולמי.
