תורת רנטה
כלכלה וסטטיסטיקה
לועזית: theory of rent
1. אחד הנדבכים התיאורטיים העיקריים של
האסכולה הקלאסית, לפיו כל ההפרש בין
המחיר לבין הוצאות
הייצור בתנאים הטובים ביותר מהווה
רנטה. תורת הרנטה התפתחה ממושג
התפוקה הנקייה הפיזיוקרטית, דרך האמונה
בפריון יתר של
הקרקע במשנתו של סמית, ועד למושג הרנטה הריקרדיאנית. סניור ניתק את המושג מן הקרקע והרחיבו לכל גורם ייצור בעל
היצע מוגבל.
2.
תורה שפותחה על ידי
כלכלן אמריקני בן המאה ה-19, הנרי צ'רלס קארי (Carey), שטען כי
תהליך עיבוד הקרקעות באמריקה סותר את תורת הרנטה הריקרדיאנית, שכן לפי ריקרדו תחילה מעובדת הקרקע העידית ורק לאחר מכן
הקרקע הזיבורית; ואילו באמריקה עיבוד הקרקע הטובה יותר נעשה רק לאחר
התקדמות טכנולוגית, ובשל
תפוקה גבוהה יותר נפלה בחלקם רנטה. קארי גם חלק על מלתוס וטען שהמין האנושי גדל במקביל ליכולתו לשלוט בטבע ולספק את מזונו. בשל גישה זו תורת מכונה לעתים 'האסכולה האופטימית' (optimistic school), בניגוד לתפיסה הקלאסית, הפסימית. (ראה:
מדע עגום).