תעסוקה מלאה
כלכלה וסטטיסטיקה
לועזית: full employment
1. מצב
כלכלי שבו כל אדם המסוגל - מבחינה פיזית ונפשית - לבצע
עבודה מסוג כלשהו, והעונה על דרישות
החוק לעשיית עבודה כזו, יכול למצוא עבודה לעשותה; לשון אחר: מצב שבו לא קימים
במשק פרטים המבקשים
תעסוקה ואינם מצליחים להשיגה. אין הכרח שכל
גורמי הייצור מנוצלים, בתנאי שההמנעות היא רצונית ואינה נובעת מקשיים במציאת תעסוקה; למשל, אנשים העוברים ממקום אחד לשני והם אינם מועסקים באופן זמני. ברוב הארצות תעסוקה מלאה היא אחת המטרות שאליהן חותרת
המדיניות הממשלתית, ולעתים אף על ידי יצירת
עבודות יזומות. רוב הכלכלנים סבורים שתעסוקה מלאה היא אכן
מטרה כלכלית רצויה, משום שהיא גורמת לניצול מלא של גורמי
הייצור. לעומת זאת אחרים, כמו
הכלכלן האמריקני י.ק. גלבריית, טוענים כי משטר של תעסוקה מלאה הוא בלתי-יציב מיסודו וכי
אבטלה של 6-7% מכלל המפרנסים היא הכרחית לריסון
השכר והמחירים, למניעת
אינפלציה ולניהול יעיל של המשק. זאת ועוד, תעסוקה מלאה מחפה לעתים על
אבטלה סמויה וגורמת לירידה
בפריון. גם מילטון פרידמן התנגד לתעסוקה מלאה - שהייתה אחת המטרות החשובות בתפיסה של ג'. מ. קיינס ותלמידיו - משום שהוא מאמין שהדבר יגרום באופן אוטומטי לאינפלציה, שכן במדיניות כזו
היצע יצטרך לגדול במהירות רבה.
2. מבחינת הפרט, מי שעובד יותר מאשר מספר מסוים של שעות בשבוע. (השווה:
תעסוקה חלקית).