מחוץ למודל. לדוגמה: בכלכלה ניאו-קלאסית מסורתית, המודלים של הצמיחה נשענים על גורם אקסוגני. כדי להמשיך לצמוח, כלכלה זקוקה לעירוי מתמשך של חדשנות טכנולוגית. עם זאת, זהו גורם שהמודל הניאו-קלאסי אינו מנסה להסביר. קצב ההתקדמות הטכנולוגית בא מחוץ למודל; מעצבי המודל פשוט מניחים את קיומו. במילים אחרות, הגורם הזה הוא אקסוגני. תיאוריית הצמיחה החדשה מנסה לחשב את קצב ההתקדמות הטכנולוגית בתוך המודל הכלכלי, באמצעות מיפוי יחסיה עם גורמים כמו הון אנושי, שווקים חופשיים, תחרותוהוצאה ממשלתית. כל המודלים הללו של צמיחה הם אנדוגניים.