תפקידי ממשלה
כלכלה וסטטיסטיקה
לועזית: government role
אין הרבה נושאים שמעוררים ויכוחים לוהטים בכלכלה כמו התפקיד שהמדינה צריכה למלא בכלכלה. כלכלנים רבים סיפקו תמיכה אינטלקטואלית להתערבות המדינה בעידן "הממשלה הגדולה", בייחוד משנות ה-30 עד שנות ה-80 של המאה ה-20. הקיינסיאנים טענו שהמדינה צריכה לנהל את כמות הביקוש בכלכלה, כדי לשמור על תעסוקה מלאה. אחרים צידדו בכלכלה ריכוזית, שבה הממשלה צריכה לקבוע מחירים, לפקח על הקצאת משאבים מוגבלים ולנהל את החלקים החשובים ביותר של כלכלה, או - במדינות קומוניסטיות - את כל הכלכלה. תפקידה של המדינה התרחב על חשבון כוחות השוק. כלכלנים סיפקו שפע של דוגמאות לכשלי שוק שהצדיקו זאת לכאורה.
מאז שנות ה-50 של המאה ה-20 הלכו והצטברו ראיות לכך שהתערבות הממשלה יכולה להיות גם שגויה, ושהיא גובה תכופות מחיר גבוה עוד יותר מן הכלכלה מאשר כשלי שוק. אחת הסיבות לכך היא שכאשר הממשלה פועלת, היא מתנהגת במקרים רבים כמונופול, על כל העיוותים הבלתי-יעילים הכרוכים בכך.
במציאות, מדיניות קיינסיאנית של ניהול ביקושים הניבה במקרים רבים אינפלציה, ובכך איבדה הרבה מן האמינות שלה. התעוררה גם דאגה מכך שההשקעה הציבורית דוחקת החוצה השקעה פרטית יעילה יותר, ושהוצאה ציבורית על שירותים כמו בריאות, חינוך ומערכת פנסיה מרתיעה הוצאה פרטית בתחומים הללו. ניהול ממשלתי של עסקים מסחריים נתפס במקרים רבים כבלתי-יעיל, ומשנות ה-80 של המאה ה-20 ההלאמות התחלפו בהפרטות. גם כאשר המדינה לא הייתה אחראית במישרין לפעילות הכלכלית, אבל קבעה את החוקים שפיקחו על התנהגות העסקים הפרטיים, היו ראיות לכשל אסדרתי. שיעורים גבוהים של מיסוי החלו להרתיע אנשים וחברות מפעילויות כלכליות שהיו יכולות להיות רווחיות ללא המיסים; יצירת הרווחה נפגעה.
מרבית הכלכלנים מסכימים שיש צורך בתפקיד ממשלתי מסוים בכלכלה. כלכלת שוק יכולה לתפקד רק אם קיימת מערכת משפטית מתאימה, ובייחוד אם קיימות זכויות קניין מוגדרות וניתנות לאכיפה. המערכת המשפטית היא, כנראה, דוגמה למה שהכלכלנים מכנים "מוצר ציבורי" (למרות שקיומו של פיקוח עצמי במדינות ובתעשיות רבות מוכיח שלא תמיד הדבר כך).
למרות שפוליטיקאים במדינות רבות מדברים רבות מאז שנות ה-80 על הצורך להפחית את תפקיד המדינה בכלכלה, ובמקרים רבים הם אימצו מדיניות של הפרטה, דה-רגולציה וליברליזציה כדי לסייע לכך, ההוצאה הציבורית המשיכה לגדול במונחי שיעור מן התמ"ג. במדינות OECD, ההוצאה הציבורית ב-2002 היוותה נתח גדול יותר מן התמ"ג מאשר בשנת 1990, שבה ההוצאה הזו היתה גבוהה ביחס ל-1980. למעשה, ההוצאה הציבורית עלתה בכל עשור מאז תחילת המאה ה-20. אחת הסיבות לכך היתה שהממשלות היו צריכות לכבד התחייבויות להוצאה על פנסיות ושירותי בריאות, שנעשו על-ידי דורות קודמים של פוליטיקאים.
כלכלה וסטטיסטיקה
לועזית: government role
אין הרבה נושאים שמעוררים ויכוחים לוהטים בכלכלה כמו התפקיד שהמדינה צריכה למלא בכלכלה. כלכלנים רבים סיפקו תמיכה אינטלקטואלית להתערבות המדינה בעידן "הממשלה הגדולה", בייחוד משנות ה-30 עד שנות ה-80 של המאה ה-20. הקיינסיאנים טענו שהמדינה צריכה לנהל את כמות הביקוש בכלכלה, כדי לשמור על תעסוקה מלאה. אחרים צידדו בכלכלה ריכוזית, שבה הממשלה צריכה לקבוע מחירים, לפקח על הקצאת משאבים מוגבלים ולנהל את החלקים החשובים ביותר של כלכלה, או - במדינות קומוניסטיות - את כל הכלכלה. תפקידה של המדינה התרחב על חשבון כוחות השוק. כלכלנים סיפקו שפע של דוגמאות לכשלי שוק שהצדיקו זאת לכאורה.
מאז שנות ה-50 של המאה ה-20 הלכו והצטברו ראיות לכך שהתערבות הממשלה יכולה להיות גם שגויה, ושהיא גובה תכופות מחיר גבוה עוד יותר מן הכלכלה מאשר כשלי שוק. אחת הסיבות לכך היא שכאשר הממשלה פועלת, היא מתנהגת במקרים רבים כמונופול, על כל העיוותים הבלתי-יעילים הכרוכים בכך.
במציאות, מדיניות קיינסיאנית של ניהול ביקושים הניבה במקרים רבים אינפלציה, ובכך איבדה הרבה מן האמינות שלה. התעוררה גם דאגה מכך שההשקעה הציבורית דוחקת החוצה השקעה פרטית יעילה יותר, ושהוצאה ציבורית על שירותים כמו בריאות, חינוך ומערכת פנסיה מרתיעה הוצאה פרטית בתחומים הללו. ניהול ממשלתי של עסקים מסחריים נתפס במקרים רבים כבלתי-יעיל, ומשנות ה-80 של המאה ה-20 ההלאמות התחלפו בהפרטות. גם כאשר המדינה לא הייתה אחראית במישרין לפעילות הכלכלית, אבל קבעה את החוקים שפיקחו על התנהגות העסקים הפרטיים, היו ראיות לכשל אסדרתי. שיעורים גבוהים של מיסוי החלו להרתיע אנשים וחברות מפעילויות כלכליות שהיו יכולות להיות רווחיות ללא המיסים; יצירת הרווחה נפגעה.
מרבית הכלכלנים מסכימים שיש צורך בתפקיד ממשלתי מסוים בכלכלה. כלכלת שוק יכולה לתפקד רק אם קיימת מערכת משפטית מתאימה, ובייחוד אם קיימות זכויות קניין מוגדרות וניתנות לאכיפה. המערכת המשפטית היא, כנראה, דוגמה למה שהכלכלנים מכנים "מוצר ציבורי" (למרות שקיומו של פיקוח עצמי במדינות ובתעשיות רבות מוכיח שלא תמיד הדבר כך).
למרות שפוליטיקאים במדינות רבות מדברים רבות מאז שנות ה-80 על הצורך להפחית את תפקיד המדינה בכלכלה, ובמקרים רבים הם אימצו מדיניות של הפרטה, דה-רגולציה וליברליזציה כדי לסייע לכך, ההוצאה הציבורית המשיכה לגדול במונחי שיעור מן התמ"ג. במדינות OECD, ההוצאה הציבורית ב-2002 היוותה נתח גדול יותר מן התמ"ג מאשר בשנת 1990, שבה ההוצאה הזו היתה גבוהה ביחס ל-1980. למעשה, ההוצאה הציבורית עלתה בכל עשור מאז תחילת המאה ה-20. אחת הסיבות לכך היתה שהממשלות היו צריכות לכבד התחייבויות להוצאה על פנסיות ושירותי בריאות, שנעשו על-ידי דורות קודמים של פוליטיקאים.
