הון עצמי לעומת הון זר
כלכלה וסטטיסטיקה
לועזית: equity vs. debt capital
הרכב המקורות הכספיים של פירמה מושפע במידה רבה ממידת ומרמת ההתפתחות והעצמאות של שוקי ההון והכספים. עם זאת, למרות מגבלות חיצוניות (שבישראל הן גדולות יותר מאשר בארצות מפותחות אחרות) יש לחברה שיקול דעת רחב למדי בקביעת מבנה ההון שלה ויש משמעות להבדלים בין הון עצמי לבין הון זר בהחלטה על מבנה ההון. ההבדלים העיקריים הם: להון העצמי זכויות בעלות על הפירמה ועל הרווחים, ואילו להון הזר אין בעלות על החברה ומעמדו הוא כנושה; להון זר אין כוח הצבעה על ענייני התאגיד (פרט למקרים יוצאי דופן) וכל ההחלטות הנוגעות לעסק הן בידי בעלי ההון העצמי; להון הזר מובטחת תמורה קבועה (בצורת ריבית) על ההשקעה וזו אינה תלויה ברווחיות החברה או בהחלטותיה, ואילו התמורה להון העצמי תשתנה בהתאם לרווחיות והלחלטות ההנהלה. מכאן שהצורך בתשלום סכומי ריבית קבועים, ביצירת קרן לפדיון ובתשלום הקרן במועד החלות עלולים להחליש חברה שיש לה כוח רווחיות מוגבל. יתר על כן, הוצאות קבועות מגבילות את יכולת ההחלטה של ההנהלה ואת מדיניותה, דבר שהוא מסוכן במיוחד בענפים שבהם קיימים שינויים מהירים. הגדלה בהון הזר, ככל שתהיה, אינה מדללת את זכויות בעלי המניות ואילו הגדלה בהון העצמי, בצורה של מניות נוספות, מדללת את זכותם של בעלי מניות שלא הגדילו, באופן יחסי, את השקעתם בחברה. ואולם, הגדלה בסכום ההלוואות שפירמה עושה בהווה, מגבילה את יכולתה ללוות בעתיד; אי-עמידה בחובות לנושים או אי-תשלום ריבית להון הזר מהווים עילה להגשת תביעה משפטית ולפירוק החברה, בעוד שאי-תשלום דיבידנד לבעלי המניות אינו מהווה בסיס לתביעה.
כלכלה וסטטיסטיקה
לועזית: equity vs. debt capital
הרכב המקורות הכספיים של פירמה מושפע במידה רבה ממידת ומרמת ההתפתחות והעצמאות של שוקי ההון והכספים. עם זאת, למרות מגבלות חיצוניות (שבישראל הן גדולות יותר מאשר בארצות מפותחות אחרות) יש לחברה שיקול דעת רחב למדי בקביעת מבנה ההון שלה ויש משמעות להבדלים בין הון עצמי לבין הון זר בהחלטה על מבנה ההון. ההבדלים העיקריים הם: להון העצמי זכויות בעלות על הפירמה ועל הרווחים, ואילו להון הזר אין בעלות על החברה ומעמדו הוא כנושה; להון זר אין כוח הצבעה על ענייני התאגיד (פרט למקרים יוצאי דופן) וכל ההחלטות הנוגעות לעסק הן בידי בעלי ההון העצמי; להון הזר מובטחת תמורה קבועה (בצורת ריבית) על ההשקעה וזו אינה תלויה ברווחיות החברה או בהחלטותיה, ואילו התמורה להון העצמי תשתנה בהתאם לרווחיות והלחלטות ההנהלה. מכאן שהצורך בתשלום סכומי ריבית קבועים, ביצירת קרן לפדיון ובתשלום הקרן במועד החלות עלולים להחליש חברה שיש לה כוח רווחיות מוגבל. יתר על כן, הוצאות קבועות מגבילות את יכולת ההחלטה של ההנהלה ואת מדיניותה, דבר שהוא מסוכן במיוחד בענפים שבהם קיימים שינויים מהירים. הגדלה בהון הזר, ככל שתהיה, אינה מדללת את זכויות בעלי המניות ואילו הגדלה בהון העצמי, בצורה של מניות נוספות, מדללת את זכותם של בעלי מניות שלא הגדילו, באופן יחסי, את השקעתם בחברה. ואולם, הגדלה בסכום ההלוואות שפירמה עושה בהווה, מגבילה את יכולתה ללוות בעתיד; אי-עמידה בחובות לנושים או אי-תשלום ריבית להון הזר מהווים עילה להגשת תביעה משפטית ולפירוק החברה, בעוד שאי-תשלום דיבידנד לבעלי המניות אינו מהווה בסיס לתביעה.
